אחרי שנה של התרוצצויות, בדיקות ופגישות עם מטפלים ומומחים – ורגע לפני ניתוח רציני, הצליחו מומחי היחידה האורתופדית במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, לאפשר לפעוטה לדרוך על כפות רגליה וללכת כמו כל הילדים.
שירי וצח מבית שאן הם הוריהן של ארבל בת השנתיים ולתאומות בנות חודשיים. ארבל נולדה עם כף רגל עקומה כלפי פנים עקב המנח שישבה בו ברחם. לשירי וצח, הורים לראשונה, נאמר שזה לא מצב חריג ושיעקבו אחרי זה בקהילה. הזמן עובר וארבל גדלה ומתפתחת ה היטב, אך כשמגיע השלב שבו מתחילים לעמוד, היא לא מצליחה לדרוך על כפות הרגליים. בגיל 7-8 חודשים ארבל מתחילה להיעמד לראשונה, אך גם אז רק על קצות האצבעות. החודשים חולפים וארבל לא יורדת מקצות האצבעות, ומתחילה להתנייד על הברכיים, מה שגורם לה לשפשפות ופצעים.
לדבריה של שירי, אמה של ארבל: " כשארבל הייתה בת שנה, לקחנו אותה לבדיקה אצל אורתופד שאמר שזה עוד יסתדר ואין צורך בהתערבות. בדרך היינו אצל 2 אורתופדים נוספים, עברנו בירור נוירולוגי מלא שכלל MRI מוח ועמוד שדרה בהרדמה מלאה ובדיקות גנטיות, ומה לא, כשארבל עדיין לא מורידה את כף הרגל, לא הולכת ולא עומדת. בפגישה האחרונה עם האורתופד והנוירולוג לפני כמה חודשים הם קבעו שאין מנוס מניתוח בגידי אכילס, כיוון שיש לה קיצור משמעותי מאוד ואין הטבה. קבענו ניתוח, ובמקביל, הפיזיותרפיסט שטיפל בארבל בהידרותרפיה אמר לנו שהוא התייעץ עם קולגות והם המליצו לגשת לחוות דעת נוספת בשניידר לפני כן.
שירי מוסיפה: "הגענו לשניידר, שם ד"ר אלי סידון בדק את ארבל וקבע שעוד יש עם מה לעבוד וכדאי לנסות טיפול בגבסים. שבועיים לאחר התחלת הטיפול, הגענו עם ארבל לביקורת בשניידר וגילינו שטווח התנועה שלה השתפר משמעותית ומעבר למצופה והונחנו להמשיך את הטיפול לשלושה שבועות נוספים, אשר בסיומם ארבל התחילה ללכת! כאמא לשלוש בנות, ביניהן תאומות שהיו אז בנות 10 ימים בלבד, אין לי מושג איך היינו עומדים בניתוח. מבחינתנו בשניידר הצילו לארבל את איכות החיים. אין לדעת איך הייתה יוצאת מהניתוח וכמה ההחלמה הייתה קשה".
לדברי ד"ר אלי סידון, מומחה לאורתופדית ילדים וניתוחי כף רגל ביחידה לאורתופדיה במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית: "הוריה של ארבל הגיעו אלי לאחר שהוצע להם טיפול ניתוחי לצורך חוות דעת שניה, כשהם נמצאים בחשש גדול. בדקתי את ארבל יחד עם ד"ר שירן אלמליח ומצאנו שאכן בנוסף להליכת בהונות יש לה קיצור אמיתי של שרירי התאומים, מה שמייצר החמרה וקושי משמעותי בהליכה.
בשל גילה, ולאור ניסיון טוב שלנו עם טיפול בגבסים בגילאים אלו, המלצנו על ניסיון של טיפול בסדרת גבסים על מנת למתוח ולהאריך באופן הדרגתי של שרירי התאומים ללא ניתוח. כבר לאחר הגבס הראשון ראינו שיפור ניכר בטווח התנועה של הקרסול מה שעודד אותנו ואת הוריה של ארבל להמשיך את הטיפול. לאחר סיום הטיפול שמחנו לראות שארבל החלה ללכת בצורה תקינה עם טווח מלא של הקרסוליים".
