באנר עליון
באנר עליון
באנר עליון

“רק אם יש לך כסף אתה יכול להיות חבר כנסת”

“רק אם יש לך כסף אתה יכול להיות חבר כנסת”

חברת מועצת יקנעם, לאה פדידה הגיעה מקום 32 פריימריס של מפלגת העבודה. בראיון של היום של אחרי היא מסכמת את המרוץ ורוצה שינוי בשיטת הפריימריס. 

“היה חסר לי להיות סלב וגם לא השתתפתי במשחק הדילים” (צילום מהפיסבוק של לאה פדידה)

כרגע מקום 32 נראה לא ראלי מספיק בשביל להיות ח”כ מטעם מפלגת העבודה בכנסת הקרובה. במהלך החודשים האחרונים, חברת מועצת העיר יקנעם, קיוותה להיות הח”כ הראשונה מיקנעם, במטרה לייצג את הצפון והנשים. היו ימים שהמשחק נראה אצלה בכיס, עד שהגיעו הסלבס והדילים “זה היה מסע מרתק” מספרת פדידה על מסע הבחירות שלה “באתי למשחק עם כללי משחק מסוימים והכללים השתנו תוך כדי משחק והכניסו כל מיני כוכבים חדשים למשחק. אבל אני לא בן אדם שנשבר ואלה היו שלושה חודשים בהם רצתי בכל הארץ מאילת ועד מטולה עם מערך מדהים של מתנדבים שעזר לי כל הארץ. וזה לא פשוט בשביל מישהי מהצפון, רוב התקשורת ורוב ההתרחשויות קורות במרכז הארץ ואני רוצה לחזור הביתה כל ערב”.

לא בכדי אין לנו הרבה חברי כנסת מהצפון. צריך הרבה אומץ לעשות את זה, וזה גם עניין כספי וגם לעזוב את העבודה, להקים מערך לוגיסטיקה, מערך מתנדבים והמון דברים מסביב ובמסע גיליתי על עצמי שאני יודעת לנהל מערכות גדולות ואפילו הצלחתי לפרוץ לתקשורת המרכזית עם ראיונות בערוץ 1, בערוץ 2 ובערוץ הכנסת, וזה למרות שלאה פדידה מיקנעם זה פחות סקסי ממירב מיכאלי לדוגמא, אבל הצלחתי.

בסופו של דבר ביום הבחירות לי חסרו 2 דברים, היה חסר לי להיות סלב וגם לא השתתפתי במשחק הדילים. עמיר פרץ תמך במירב מיכאלי ואסתי קירמאיר, שלי יחימוביץ תמכה במיכל בירן ועמית בן צור, ההסתדרות תמכה בנשים מסוימות, ואני נשארתי לאה, לאה והשטח.

אז מה המסקנות לגבי עוד 4 שנים?

המסקנות העיקריות הן שאם אתה נכנס לזה אתה צריך הרבה כסף, לדעת את כללי המשחק ולקוות שלא ישנו אותם תוך כדי המשחק, ולדעת לעשות דילים. אני יודעת ל”עשות”, להציג את עצמי, לשכנע ולשווק את עצמי, אבל אני לא יודע לעשות את הדילים האפורים האלה, זה כבר היה כבד עלי. למרות הכל הגעתי למקום 32 מתוך 83 בזכות המון חברים טובים. אבל בשורה התחתונה חבל לי על המנגנון ברמה הפוליטית, כי עכשיו אנחנו בוחרים חברי כנסת שלא יודעים לקחת דגל או אידיאולוגיה ולהפוך אותה לפרקטיקה. לוקחים חברי כנסת שהם עיתונאים או סלב שאין להם רזומה של עשייה והם לא מבינים כמה זה עבודה סיזיפית לחוקק חוקים ולעשות לובינג לחוקים. אני באה כבר עם ניסיון בדברים הללו. אנחנו כל בחירות שומעים שצריך לתקן את החינוך וצריך לתקן את זה ואת ההוא, אבל משום מה זה לא מתוקן מאחר ואנחנו שולחים לשם נציגים שלא יודעים לשים את האצבע על מה לתקן ואיך לתקן ואני מאמינה שאפשר לתקן, אבל צריך לדעת ולנגוע בנקודה הנכונה. אני בחלקת האלוהים הקטנה שלי, עשיתי יחד עם ראש העיר, דברים שאין בערים אחרות. לשם כך צריך מנהיגות ולדעת לקבל החלטות ולהפוך את החלום למציאות וזה כואב לי שהמערכת הפוליטית לא נותנת אפשרות באמת לבחור באנשים שאתה רוצה. היו לי המון מקרים שאמרו לי “לאה את מדהימה, אבל את לא בדיל שלנו” וזה מטריף אותי. יש כמובן את אלה שיש להם יותר כסף ממני והם שכרו בכל עיר את קבלני קולות שהביאו להם מאות קולות והם הוציאו המון כסף שלי לא היה להוציא אותו.

כואב לשמוע.

זה עצוב, אבל אני מסתכלת על החצי כוס המלאה. התחשלתי בצורה מדהימה, הכרתי אנשים מדהימים וזה היה מסע מטריף, בקושי הייתי בבית והתמקדתי בדבר אחד – בפריימריס, וזה כאשר אני רגילה לעשות 700 דברים במקביל. הפעם התרכזתי רק בדבר אחד. וזה לא היה פשוט.

אז מה עשית ביום של אחרי?

קודם כל ביום שישי הייתי במתח, וכאשר התקבלו התוצאות לחצתי לכל המתמודדות את הידיים, נסעתי הביתה והלכתי לישון עד שבת בצהריים. אז התחילו הטלפונים, הפרחים, הברכות מכל החברים הטובים. עכשיו אני חוזרת לשגרת היום יום שלי ביקנעם ובמתנ”ס ואני מתחילה לתכנן את הפעם הבאה, אני לא בן אדם שיוותר בקלות.

הזכרת קודם שזה קשה למישהי מהצפון לפרוץ, אז אין מחשבות לעבור למרכז ולהצליח משמה?

ממש לא, אנשים היום צריכים להבין שישראל היא לא רק בין גדרה וחדרה ואני באופן עקרוני אשאר לגור בצפון. אני אביא את הכנסת לצפון.

עכשיו עם כל הניסיון שצברת, זה לא מעורר מחשבות להתמודד על ראשות העיר בבחירות הקרובות?

אני בן אדם עם עקרונות ואידיאולוגיה, ואני חושבת שראש העיר שלנו, סימון אלפסי שגם עזר לי הרבה בפריימריס, הוא ראש עיר טוב. אם ראש העיר לא היה טוב בוודאי שהייתי רצה לראשות העיר. אבל אני חושבת שסימון אלפסי הוא ראש עיר מדהים ליקנעם, הוא הבן הנכון במקום הנכון, ותאמין לי שאם הייתי חושבת שהוא לא ראש עיר טוב, הייתי מתמודדת.

מה למדת בשלושת החודשים האחרונים?

אני רק עכשיו מתחילה לסכם, למדתי על עצמי המון דברים ואני יכולה לספר שהכרתי את ארץ ישראל היפה. לדוגמא, הגעתי לערד בגשם שוטף והודעתי שאני מאחרת קצת ואנשים נשארו והמתינו לי. כאשר הגעתי הכינו לי מרק חם, ישבו איתי, דיברו איתי וסיפרו לי מה קשה להם וכבד להם, ידעת למשל שערד לא מקבלת את ההטבות של דימונה? ומה המרחק ביניהם? אני עדיין אופטימית שאפשר לתקן דברים במדינה ורק מקומם אותי כל העניין של הפריימריז, צריך לשנות את השיטה, זה לא עובד טוב, זה נותן עדיפות לבעלי ממון, רק אם יש לך כסף אתה יכול להיות חבר כנסת, וזה כזה עצוב.

זה ממש הכותרת של הכתבה

כן, אבל אמרו לי כבר בעבר “את עוד תצליחי” ואני מאמינה שאני עוד אצליח. גם אם היה לי את הכסף שאנשים השקיעו, אני לא בטוחה שהייתי משקיעה אותו ככה. אדם צריך תמיד לזכור מישהו ולא להסתנוור מהכסף. אנשים השקיעו כספים בטרוף?

אפשר לשאול איזה סכומים השקעת או שזה אישי מידי?

אני השקעתי הכי מעט כסף,  הוצאתי 70 אלף שקל בשלושה חודשים כאשר הרוב הולך על דלק ורכב. מתוך זה עשרת אלפים הולך למפלגה, וזה כולל עוזרת אישית מדהימה שהייתה לי מהמשמרת הצעירה של העבודה – נוגה.

אז זהו, עכשיו חוזרים לשקט של יקנעם?

ייקחו כמה ימים, אבל כן. אני לא אגיד שאני לא מאוכזבת וכואבת, היו ימים שכבר ראיתי את זה, אבל עכשיו אני אתם לעצמי קצת זמן והתרופה הכי טובה היא לחזור לשגרה.

טוב אז אנחנו נמשיך לעקוב ובהצלחה לעוד 4 שנים.

אצלנו בארץ זה גם יכול לקחת פחות, צריך להישאר עם היד על הדופק.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter