באנר עליון
באנר עליון

תרומה כפולה

תרומה כפולה

“דם סמיך יותר ממים” כך אומרת האמרה המוכרת, שבאה להדגיש את חשיבות הקשר בין בני משפחה על פני קשרים אחרים. הקשר המשפחתי מחבר אותנו מרגע לידתנו לקבוצת אנשים שתלווה אותנו לכל אורך הדרך, בטוב וברע, עד שלפעמים אנו לוקחים אותו כמובן מאליו. לשם כך אנו מציינים את יום המשפחה, שיחול השנה ביום ראשון הקרוב ומיועד בדיוק כדי לציין את החשיבות של קשר משפחתי חזק ויציב.

לרגל כך, נביא את סיפורם של שני זוגות תאומים, שגדלו יחדיו ומצליחים לשמור על קשר מיוחד למרות השירות האינטנסיבי במקומות מרוחקים.

 

התאומים אור ובר שני, בני 20 מחדרה

התאומים, רגילים לעשות הכל ביחד. הם גדלו יחד,התחברו עם אותם חברים, בילו יחד, למדו באותה כיתה בתיכון, והיו בלתי נפרדים לאורך שנות התבגרותם. השיא הגיע בנומבר 2014, כאשר התגייסו שניהם באותו יום בדיוק. אבל שם גם נפרדו דרכיהם באופן זמני, היות וכל אחד מהם הלך לכיוון אחר- אור התגייס לחיל התותחנים ואילו בר התגייס לחטיבת החילוץ של פיקוד העורף. בר לא תוכנן להתגייס לתפקיד קרבי בהתחלה בגלל פרופיל רפואי נמוך, אבל הוא ידע שזו חוויה שלא ירצה לוותר עליה. “בהתחלה התגייסתי לתפקיד עורפי בפיקוד העורף, אבל הגשתי הרבה בקשות עד שהצלחתי להעלות את הפרופיל הרפואי שלי, והוכחתי שאני יכול לשרת כלוחם. זה משהו שהיה מאוד חשוב לי ולא הייתי מוכן לוותר עליו. ביקשתי להגיע לחטיבת החילוץ כי זה משהו שעניין אותי, והצלחתי להגיע לשם” הוא מספר.
“היינו רגילים לעשות הכל ביחד, להיות עם אותם חברים ובאותה סביבה, ופתאום בצבא היינו רחוקים זה מזה, היינו צריכים להתרגל למסגרת החדשה לבד. אנחנו לא תמיד יוצאים הביתה באותו הזמן, כך שהיו תקופות שבהן לא ראינו זה את זה זמן רב. זו הייתה הזדמנות שבה כל אחד קיבל את המרחב שלו לעשות משהו אחר, אבל היה בזה גם משהו מאתגר, לראשונה כל אחד היה צריך להתמודד עם הקשיים בעצמו, בלי הליווי הצמוד שהתרגלנו אליו”.
באופן מפתיע, דרכם של התאומים נפגשה גם במהלך השירות. אור מספר:” אחרי שסיימתי את הכשרת הלוחם הגדוד שלי הוצב מוצב הל”ה בעוטף ירושלים. הספקתי להיות שם זמן קצר יחסית, לפני שעברנו למוצב אחר. למרבה ההפתעה, אלו שהחליפו אותנו במוצב הזה היו לוחמים מחטיבת החילוץ, ובניהם בר”. בר מספר:” כשהגעתי למוצב ראיתי את כל החברים של אור, שהיו בטוחים שאני זה הוא, ולא הבינו למה יש לו כומתה כתומה פתאום” הוא צוחק. “זה היה בהחלט צירוף מקרים נדיר, אבל עד שיקרה שוב – אנחנו שומרים על קשר בעיקר טלפוני” הם מסכמים.

 

התאומות ליאור ועמית אזוב, בנות 19 מיקנעם עילית

ליאור אזוב (קרדיט: דו"צ)
ליאור אזוב (קרדיט: דו”צ)

גם התאומות ליאור ועמית אזוב, בנות 19 מיקנעם עילית היו רגילות להיות צמודות זו לזו ולעשות הכל יחד. “התחנכנו בקיבוץ, ותמיד הסתובבנו באותה חברה, והיו לנו אותם חברים. כשהיינו נפגשים לבלות כולם היו מתפזרים בסוף הפגישה, אבל אנחנו חזרנו הביתה ביחד, וליווינו אחת את השנייה לכל אורך הדרך. בשנה האחרונה של הלימודים גם למדנו באותה כיתה, ככה שבקושי היה אפשר להפריד בנינו” הן מספרות.

הדימיון בניהן המשיך גם בצבא, בתפקיד אליו שובצו – תצפיתניות, וכך היה להן תחום משותף נוסף. בניגוד לאור ובר, אצלן ההבדל היה בתאריך הגיוס. ליאור התגייס ראשונה, בפברואר לפני שנה בדיוק, ואילו עמית התגייסה באפריל, חודשיים אחריה. בנוסף, ליאור התגייסה לתפקיד תצפיתנית, ואילו עמית היא בקרית איסוף יבשתית – אשר עושה עבודה דומה, אולם משתמשת במערכת טכנולוגית מתקדמת יותר, ועושה זאת בגזרת הצפון.

עמית אזוב (קרדיט: דו"צ)
עמית אזוב (קרדיט: דו”צ)

שתיהן מעידות שכאשר קיבלו את השיבוץ לתפקיד הן לא היו מרוצות, בגלל שהושפעו מהסטיגמות והדעות הקדומות הרווחות . ליאור מספרת:”אני קיבלתי את השיבוץ לתפקיד תצפיתנית ראשונה, בהודעת SMS, והייתי מאוד לא מרוצה. הסיבה לכך היא שטרם הגיוס שמעתי הרבה שמועות שליליות עליו- שזה קשה, משעמם ומייגע, כך שהגעתי עם דעה שלילית. אבל שיניתי אותה מהר מאוד – כבר בשבוע הראשון של ההכשרה המפקדות גרמו לי להבין שהמצב שונה לחלוטין ממה שחשבתי, ושבעצם מדובר בתפקיד מדהים ומשמעותי, לדעתי אחד התפקידים החשובים שנשים יכולות למלא בצבא” היא אומרת. בסיום הקורס, ליאור ביקשה להשתבץ בפיקוד המרכז, שנראה לה גזרה מעניינת ומאתגרת, ואכן הגיעה לשם, לאחר תקופה בתפקיד היא החליטה שהיא רוצה לאתגר את עצמה ולתרום יותר, ואז יצאה לקורס מפקדות, וממש לאחרונה החלה לפקד בחמ”ל ג’אלמה בחטיבה המרחבית מנשה. בתקופה בה סיימה ליאור את הכשרתה כתצפיתנית, עמית התחילה אותה, כשהתגייסה גם היא לאותו התפקיד. עמית מספרת:”שלא כמו ליאור, עברתי מיון לפני הצבא כדי להגיע לתפקיד בקרית איסוף יבשתית. התפקיד דומה לתצפיתנית, אבל אנחנו משתמשות במכשירים מתקדמים יותר, בגזרות רחבות יותר. ליאור מאוד הרגיעה אותי לפני הגיוס – בגלל שהיא כבר התגייסה לאותו המקום והבינה מה עושים בתפקיד, היא הסבירה לי שהוא שונה מאיך שהוא מצטייר ושאני אגלה תפקיד מעניין ומשמעותי – וכך היה”. עמית שובצה בגדוד התצפיות שחף בגבול לבנון – רחוק בהחלט מאחותה התאומה ביהודה ושומרון. “אחרי תקופה שבה היינו בלתי נפרדות, יחד בכל המסגרות – פתאום אנחנו רחוקות אחת מהשנייה, ומתראות רק אחת לכמה שבועות בבית.גם ביום יום כל אחת מאיתנו במשמרת בשעות אחרות, ולכן לפעמים קשה לנו למצוא את זמן לדבר. זה חדש עבורנו ומאתגר, אבל כך יש משמעות אפילו גדולה יותר לכל מפגש שלנו” הן מסכמות.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter