באנר עליון
באנר עליון

נחושה באהבתה

נחושה באהבתה

אולי זה הגורל, המזל או זרימת החיים, הילה נחשוני מנהלת כיום את מסעדת פיאנו פיאנו בקניון G ביוקנעם, אבל היא לא שוכחת שהיא התחילה כמלצרית שרצתה להיות עו”ד. 

הילה נחשוני היא דוגמא לכך שהחיים מיעדים לך דברים אחרים ממה שאתה מתכנן לעצמך. אחרי שסיימה תואר במשפטים ויצאה במסלול של סטאג’, היא הבינה שלשבת במשרד אפור, עמוס בניירת זה לא בשבילה. היא הלכה בעקבות הלב שלה להיות מלצרית, מכאן הכל התגלגל לטובה. “אסף לב הבעלים של המסעדה פנה אלי באמצע משמרת והציע לעזור לי ולסדר לי סטאג’ אצל אח שלו שהוא עו”ד ידוע” מתחילה הילה לספר את סיפורה. “אני אמרתי לו תודה אבל החלום שלי הוא בעצם זה לפתוח מסעדה. אסף לקח את זה לתשומת ליבו ואחרי זמן מה הוא פנה אלי והציע לי להיות שותפה בסניף נוסף של המסעדה שעמדו לפתוח ביקנעם בקניון G. הוא הפגיש אותי עם דייב, שותף נוסף במסעדה, הכימיה בייננו הייתה מדהימה והחלטנו שהולכים על זה”

זה דורש המון אומץ והשקעה? 

ברור, זאת גם השקעה כלכלית לא פשוטה בגיל 26, וגם השקעה מנטאלית כי אני לא מהאזור והאמת שעדיין קצת קשה לי עם כל השקט הזה מסביב.

כיום הילה היא המנהלת של סניף פיאנו פיאנו ביקנעם אבל את הדרך ליקנעם היא התחילה בסניף בכפר סבא כמלצרית ותוך זמן קצר קודמה לתפקיד אחראית משמרת. “כאשר אתה צומח מלמטה אז יש לך הרבה תובנות מהשטח. אני, שהתחלתי כמלצרית אני יודעת מה עובר על מלצר בכל משמרת ומה בעצם הכי חשוב לו. ככה אני דואגת למלצרים שלי עד לפרט הקטן בכדי שהם יהיו מרוצים כפי שאני הייתי מרוצה. “

בעקבות הניסיון שרכשה בשטח, הילה יודעת מה היא רוצה שיקרה במסעדה שהיא מנהלת: “אני אומנם כפופה לכללים של הרשת, ואני לא יכולה להתפזר יותר מידי עם הרצונות שלי אבל בהחלט אני מביא מהניסיון שלי. כאשר מגיע מלצר חדש אני מסבירה לו שחשוב להעביר לאורחים שלנו את החוויה שהיה רוצה לקבל בתור אורח, שחשוב מאוד לשים לב לכל שולחן ולהיות צעד אחד לפני האורח. אני פרפקציוניסטית מאוד וחשוב לי שלא תהיה כוס ריקה על השולחן. בשבילי הלקוחות הם אורחים, זה מה שרציתי שהלקוחות ירגישו מהרגע שהם נכנסים למסעדה, שהם האורחים שלנו. בפידבקים שאני מקבלת, אני מרגישה שזה עובד, כאשר אורחים ניגשים אלינו למטבח ואומרים “תודה שבאתם והבאתם מסעדה לא כשרה לאזור, זה היה חסר לנו” ו”תודה שאתם פתוחים בשישי בערב” זה דבר שאנשים לא האמינו שיכול לקרות כאן. חשוב לי שכל אורח יצא מרוצה מהמסעדה, בינתיים כבר קרה לי פעמיים שלא הצלחתי לגרום לאורחים שלי לצאת מרוצים, הם נכנסו לאיזה מרה שחורה והם פשוט לא שמעו מה שאני אומרת”.

החיבור של הילה לעולם המסעדנות החל עוד בילדותה “כאשר הייתי ילדה, הייתי הטבח והשף במשחקים ולא המלצרית. להורים שלי יש חבר בעל מלון ליד ים המלח ותמיד כאשר הם היו חוזרים ממנו הם היו מביאים לי סט כובעים וסינרים של השף ואני הייתי הכי מבסוטה שבעולם. מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת לאכול ולבשל  ולהגיש, תמיד כאשר היו באים אורחים אלינו הביתה, אני הייתי מגישה לכולם את האוכל. בתקופה שלמדתי לתואר, העבודה במלצרות הייתה הכיף שלי, הייתי באה לעבוד בשביל להירגע” כיום הילה רואה במלצרות מקצוע לכל דבר “המדינה היחידה שלא מתייחסת למלצר כאל מקצוע היא ישראל. בארץ אם אתה בן 26 ועדיין ממלצר אז אנשים מסתכלים עליך כאילו אתה לא בסדר. בעולם לעומת זאת זה ממש מקצוע ואנשים לומדים מלצרות ומפרנסים משפחות. אתה הולך לבית ספר למלצרות ונהיה מלצר ואח”כ רב מלצרים”

ככה זה במסעדות המזרחיות בארץ, שרואים מלצרים מבוגרים?

בדיוק, אבל לא אצל היהודים, זה תמיד הלא יהודים. זה הקטע הפולני הזה, אולי זה האגו שלנו בארץ. אני ידעתי שאני מוכנה לעבוד בזה כל חיי כי בייננו זה אחלה מקצוע. אתה יכול לעבוד 4 פעמים בשבוע ולעשות יותר ממישהו שקורע את התחת שלו 6 ימים בשבוע.

מי שיצפה בהילה מהצד יתקשה להבחין שהיא בעלת המסעדה ואפילו המנהלת, הרצון שלה להתחבר עם האורחים שמגיעים ולדבר איתם גוברת על  תחושות האגו שמגיעות בדרך כלל עם “הטייטל” שותף/בעלים. הילה לא יושבת בבית ומשקיפה על המלצרים דרך המצלמות, היא מגיע למסעדה מידי יום, מסתובבת בין השולחנות, מדברת כמעט עם כל אורח שנכנס למסעדה ובלי אגו היא גם לוקחת הזמנות מלקוחות רק בשביל הכיף, מתזזת בין הבר למטבח וחווה את המשמרת ביחד עם הצוות שלה מתחילתה ועד סופה ואפילו יוצאת להפסקות לשתות עם הצוות. “הקשר שלי עם הצוות מצויין, אני מאמינה שאם אני אייצר להם אוירה חופשית, שיתנהגו באותה המידה כאשר אני כאן וכאשר אני לא כאן, אז העבודה תהיה טובה ומהנה. במסגרת התפקיד של המנהלת למדתי גם לתת בראש למלצרים כאשר צריך, גם כי אני יודעת שלא כל אחד יכול להיות מלצר. מצחיק אותי היום כאשר קוראים לי בוס, זה אפילו מביך אותי לפעמים”.

 אומרים שהסנדלר הולך יחף, האם מנהלת מסעדה מבשלת בבית?

האמת שאני מאוד אוהבת לבשל ולנסות דברים בבית, כאשר הייתי מלצרית לקחתי מתכונים, קניתי חומרים והייתי מנסה אותם בבית. כיום אין לי ממש את הזמן לזה.

באופן אישי ואני מאמין שהרבה אנשים כמוני, כאשר אני מבקש המלצה מהמלצר, אני תמיד חושב שהוא מחרטט אותי כי הוא בטח לא טעם מכל המנות, אז הוא בטח סתם ממציא מה שהכי יקר.

אני אסביר, במיוחד אצלנו כאשר יש לנו מנות לא כשרות ומלצרים שומרי כשרות, אני מבקשת מהמלצרים שלפחות יטעמו מהרטבים, המלצרים שלי לא חייבים לטעום את השרימפס, אבל אני מצפה שלפחות יכירו את הטעם של הרוטב הכשר. מעבר לכך אני תמיד אומרת להם לא לחרטט את הלקוח, חשוב לי שישדרו כנות ולכן אני מסבירה למלצרים שהאורחים יעריכו אותם יותר עם הם יגידו שהם לא טעמו את המנה, אבל שהם יודעים שהמנה הזאת מאוד מבוקשת, או שיסבירו שהם שומרי כשרות ויגידו לאורח שימתין דקה ואני אברר לך, מאשר לחרטט את האורח. אני גם מלמדת את המלצרים שלי איך לבנות לאורח את התפריט שמטעים לו בשיטת הלמינציה וככה להבין בדיוק מה האורח אוהב ולהביא לו את המנה שהכי מתאימה לו. אני מאמינה בכנות וככה אני גם מלמדת את הצוות שלי, בסופו של דבר, לדעתי זה מוכר יותר מכל דבר אחר”.

ואיך שומרים אל מראה טוב כאשר נמצאים כל הזמן ליד אוכל וריחות מגרים?

דווקא הייתי ילדה קצת צ’בי, אבל פשוט אין לי זמן לאכול אני כל היום מתרוצצת על הפלור במסעדה, גם כיום אני ניגשת לאורחים בודקת שהם מרוצים ומעבר לכך אני עסוקה בהנהלת חשבונות וספקים ופשוט אין תמיד זמן לאכול. לפעמים אני אוכלת פעם אחת ביום. ואני גם קצת קטנה אז גם לא רואים עלי כ”כ” מחייכת הילה ונבוכה מעט.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter