באנר עליון
באנר עליון

מקצוע בצה”ל : הצלת חיים

מקצוע בצה”ל : הצלת חיים

“הוא היה על סף מוות עשיתי החייאה עם שוק חשמלי והחזרתי אותו לחיים”
אופק הציל את חייו של פצוע בתאונת דרכים בזכות תושייה והחלטות נועזות בשטח. רותם טיפלה ברגישות בילדים שנפצעו בסוריה, זהו רק קצה הקרחון בתפקידם האינסופי והבלתי נגמר של הפרמדיקים הצבאיים, אשר מקבלים החלטות מצילות חיים על בסיס יום-יומי. לרגל סיום קורס פרמדיקים צבאיים ה-30, שמענו מחמישה פרמדיקים ותיקים על הפעמים בהם הצילו חיים.

סמל יועד פרץ  באמצע משמרת שגרתית בבית החולים רמב”ם, עוד בתקופת הכשרתו, הוקפץ סמל יועד פרץ לבית כנסת סמוך. הוא לא ציפה לכך שזו תהפוך לפעם הראשונה בה יציל חיי אדם. ”היה שם איש מבוגר בן 70 בערך שעבר התקף לב. כשהגענו הוא היה במצב קריטי עם הפרעות קצב חמורות, ממש התנדנד בין חיים למוות”, הוא נזכר. ”ביצעתי בו החייאה עם שוק חשמלי. לא התייאשנו ואחרי מספר ניסיונות הוא התעורר. אני זוכר אותו פוקח את עיניו, הוא מיד חיבק אותי ובירך אותי על שהצלתי אותו. זו הייתה חוויה מדהימה ומטורפת”, הוא מתאר בהתרגשות. יועד, בן 20 מטבריה, הוצב בסיום ההכשרה בחטיבת הגולן, כך שהוא טיפל בעשרות פצועים ממלחמת האזרחים בסוריה: נשים, ילדים וגברים עם פציעות שונות ומורכבות. “פעם הגיעה משפחה של אמא, בן וילד, הם היו במצב פשוט קטסטרופלי”, מספר יועד. “האמא והבת סבלו מפגיעות חמורות בבטן והבן היה פצוע ראש קשה. בזכות טיפול הרגעה וחבישה בשטח הצלחנו לייצב את מצבם עד להגעה לבית החולים, וכך ניצלו חייהם”.

הפרמדיקים בצה”ל עוברים חודשים ארוכים של למידה, תרגול והתנסות מעשית, אשר בזכותם הם מגיעים מוכנים וערוכים ליום בו יידרשו לקבל החלטות אמיצות בזמן אמת. הכשרתם כוללת קורס קדם צבאי אינטנסיבי ולאחר מכן הסמכה בגדודים.

סמל רותם עינב, בת 22 מכפר מונש, מודה שכשהתקבלה לתפקיד עדיין לא הבינה לעומק את משמעותו. “תמיד ידעתי שאני נמשכת לתחום הרפואה. ידעתי שהרבה מאוד מלש”בים נלחמים להגיע לקורס הפרמדיקים אבל לא הבנתי באמת את המשמעות של התפקיד”, היא משתפת. “חקרתי והבנתי את המשמעות, ואז ברגע אחד זה הפך מדבר שנשמע מעניין לדבר שהכי חשוב לי בעולם”. רותם בתפקידה פרמדיקית בפלוגת הסיור של חטיבה 7 אשר נמצאת בגולן, כך שגם היא טיפלה בפצועים רבים מסוריה. אחד האירועים שהכי נגעו בה היה מקרה שהוקפצה אליו אותנו באחד הלילות. “הגיעו שני ילדים, בני 6 ו-10, הם היו עם כוויות על כל הגוף, נראים כאובים כמו שלא ראיתי מישהו כאוב בחיים. הדבר הראשון שאנחנו עושים זה מנסים לדבר איתם והם מאוד נלחצו,   הם גדלו על הרעיון שאנחנו האויב, ועכשיו הם צריכים לסמוך עלינו. בדקנו אותם ואז הם נכנסו איתנו לאמבולנס. הבנו מהשיחה עם סבתם שהייתה איתם שנפלה להם פצצה על הבית. ברגע הזה קיבלתי פרופורציה, פתאום הבנתי מה קורה פה ולמה לילדים יש מבט מבועת. בסוף הם פונו במסוק והגיעו לאחד מבתי החולים בהתחלה היה קשה אבל בשלב מסוים, כשהם כבר נכנסו לתוך הרכב, הם הבינו שהם בידיים טובות. זה אחד הרגעים שהכי נגעו בי”.
סמ”ר אופק מור, בן 23 מלוטם, ידע כבר מאז ילדותו שהוא רוצה לעסוק בתחום הרפואה, “זה מעיר בי דברים שהם יותר משמעותיים מכל דבר אחר שאני עוסק בו, כי פה אני עושה שינוי אמיתי”, משתף אופק, כיום הפרמדיק של פלוגת הסיור של גבעתי. הוא מספר על האירוע המשמעותי ביותר בשירותו, על הפעם בה הוא יודע בוודאות שבזכות פעולותיו הציל בן אדם ממוות: “תפסתי קו בדרום רמת הגולן, ויום אחד קיבלנו טלפון בו הודיעו לנו על תאונת דרכים מאוד קשה בצומן חיספין טרנזיט שהתהפך עם 7 נפגעים. תוך חמש דקות הגענו לאירוע וראינו מול העיניים מחזה אימים, באותו רגע הבנתי שאני עכשיו אחראי לתפעל את כל האירוע, להחליט מי צריך איזה טיפול ובאיזו דחיפות. אחד הפצועים שם נראה בסדר, אבל היה מההתחלה בסוג של אי שקט, שזה סימן לא טוב, זה אומר שיש לו משהו פנימי. ביקשתי מאחד החובשים להשגיח עליו. ברגע אחד, בסוף המיון הראשוני, אותו פצוע החל להקיא ואיבד הכרה, החובש שהשגיח עליו מיד קרא לי. אחרי בדיקות הבנתי שאחוז החמצן בדם שלו התדרדר והוא מאבד הכרה לחלוטין, כך היכולת לשמור על  נתיב אוויר נפגמת בצורה משמעותית. ידעתי שאם הוא יפונה במסוק במצב הזה הוא יתחיל להקיא ולא יהיה לו סיכוי לשרוד. הבנתי שאני חייב לבצע פרוצדורה של החדרת צינור לקנה הנשימה. וזאת לא הייתה החלטה פשוטה כי כולם רצו להתחיל לפנות, אבל ידעתי שזה מה שצריך בשביל להציל את החיים של הפצוע הוה. היה צוות גדול של חובשים מאומנים שעזר לי. הפרוצדורה צלחה והצלחנו להנשים אותו, אחוו החמצן מיד עלה וראינו שיפור משמעותי תוך רגעים ספורים”. בזכות התושייה של אופק וקבלת ההחלטות במהירות בשטח, הוא הציל את חייו של הפצוע.
סמ”ר תומר קוטלר הפרמדיק של גדוד 101 של חטיבת הצנחנים, סמ”ר תומר קוטלר, מתאר גם הוא את התפקיד במיוחד ביותר. לדבריו, התפקיד אמנם אינטנסיבי אך התועלת ממנו היא עצומה. “אלו שלוש שנים שאני מקדיש למען אחרים ולא רק לעצמי, למדתי איך להיות מנהיג, איך להיות אסרטיבי ואיך לטפל ולסייע לאנשים במצוקה רפואית”, הוא אומר. בסך הכל חודשיים אחרי שהתחיל את תפקידו בגזרת רכס רמית בגבול לבנון , כבר זכה תומר לסייע באירוע דרמטי במיוחד: “באותו יום יצא תייר במסלול האופניים שמתחיל מראש צוק מנרה ומשתרע עד קריית שמונה. התייר רכב מראש הרכס ובמהלך הרכיבה שלו נפל מגובה של שני מטרים על ראשו לתוך אבנים. הוא נפצע פציעה קשה והיה בסכנת חיים”, מתאר תומר. “לאחר שהוועקנו לוירה הלכנו עם כלל הכוחות במשך 25 דקות למקום בו נמצא הפצוע, לא ניתן היה להגיע לשם עם רכב. מצאנו אותו במצב של חוסר הכרה וכמעט ללא נשימה, הוא היה פצוע באופן חמור בראשו והיה בסכנה גדולה. העלינו אותו לקרש גב וחבשנו אותו. ניסינו לייצב אותו ולהשיב אליו את הכרתו. אחרי רבע שעה של הנשמה הפצוע החל לשוב להכרה”. הצוות של תומר כלל שלושה אנשים נוספים ויחד הם קשרו את התייר הפצוע לאלונקה וסחבו אותו במשך כחצי שעה במורד ההר. הם הביאו אותו אל מסוק החילוץ ובכך הצילו את חייו.
סמל גיא חבלין, בת 21 מקיבוץ גושרים, זוכרת בבהירות את האירוע הראשון בו הצילה את חייו של חייל מהגדוד שלהגדוד 94 של חטיבת כפיר, חטיבת החי”ר היחידה בצה”ל בה משרתות בנות כפרמדיקיות: ”היה חייל בגדוד שעבר התקף אלרגיה קשה, הוועקתי לשם דרך חובש שנכח איתו בשטח”, היא נזכרת. “החייל איבד הכרה והיה חשש שנסתם קנה הנשימה שלו, הוא התנפח והיה מאוד קשה להוציא את מה שגרם להתקף.מיד עם ההגעה וביחד עם החובש,  בצענו פתיחת קנה הנשימה  וחייו ניצלו .
“להיות פרמדיקית בצה”ל וה התפקיד הכי טוב שיכולתי לעשות”, היא מסכמת, ”ואני בהחלט שואפת להמשיך בזה בעתיד”.

  • מקצוע בצה”ל : הצלת חיים
  • מקצוע בצה”ל : הצלת חיים
  • מקצוע בצה”ל : הצלת חיים
  • מקצוע בצה”ל : הצלת חיים

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter