באנר עליון
באנר עליון

מלמדת חיים

מלמדת חיים

ילדה קטנה שנולדה בחיפה, גדלה בארגנטינה ומתגוררת בקיבוץ הזורע, הפכה למדריכת חילוץ והצלה בפיקוד העורף ומלמדת יהודים וערבים כיצד להתמודד בשעות הראשונות של אסון. רב”ט יערה אסף, מצילה חיים.

יערה אסף משפחה מאמצתרב”ט יערה אסף, תושבת קיבוץ הזורע, נולדה בחיפה לזוג הורים מארגנטינה. כשהייתה בת שלושה חודשים הם החליטו לחזור לשם – וכך היא גדלה, עם שם ישראלי, בארגנטינה. כשהייתה בת 18, בהחלטה אמיצה במיוחד, עלתה ארצה על מנת לשרת בצה”ל. היא מספרת על ההזדמנויות, הגעגועים והמשמעות הרבה שהיא רואה בתפקידה כמדריכת חילוץ. “בתפקיד שלי אני מלמדת חיים, גם יהודים וגם ערבים. למדתי שכל מה שהארגנטינאים חושבים על הצבא פשוט לא נכון. למדתי משהו אחר, משהו שקשור לחיים ולא למוות”.

יערה עלתה ארצה ב-2014, בעקבות דחף שנוצר בה בשנותיה האחרונות בתיכון. “ב-2013 השתתפתי בפרויקט שנקרא “צעדי לחיים”. במסגרתו, היינו שבוע בפולין ולמדנו על תקופת השואה ושבוע בארץ. התאהבתי בה. בדרך מסוימת, אני רוצה לחשוב שהמשפחה שלי תוכל להגיע ארצה בעת חירום, שיש לנו מקום פה. מבחינתי, שירות בצה”ל הוא הגנה על המדינה ועל המשפחה שלי”, יערה מספרת. “עליתי ארצה לפני שנה ו-9 חודשים ובתחילה למדתי עברית באולפן שבמעגן מיכאל. אחרי חמישה חודשים שבמהלכם לא קיבלתי צו גיוס נסעתי ללשכת הגיוס בחיפה והודעתי שאני לא יוצאת משם עד שאין לי תאריך גיוס ביד. התגייסתי לבסוף למחו”ה אלון, בסיס של חיל החינוך בו למדתי עברית, ולאחר מכן שובצתי לחיל החימוש. אחרי תקופה עברתי לפיקוד העורף, בו אני משרתת כמדריכת חילוץ והצלה”.

יערה עם בת דודה שלהבמסגרת תפקידה יערה ומקבילותיה בתפקיד עוסקות בבניית יחידות אזרחיות שיכולות לתת מענה ראשוני באזורן בעת חירום. במהלך הקורס האזרחי עוברים תכני כיבוי אש (שמועברים על ידי שירותי הכבאות וההצלה), עזרה ראשונה (באמצעות נציגי מד”א) וחילוץ, שמועברים על ידי מדריכות החילוץ וההצלה. “במקרה חירום המוני כמו רעידת אדמה, לדוגמא, יש חשיבות רבה לכך שיש יחידה שיודעת לתת מענה ראשוני לאוכלוסיה. אנחנו מלמדים דברים בסיסיים כדי לאפשר להם לקיים חילוץ קל. איך הופכים דלת לאלונקה, איך מוט ברזל הופך ללום.

אנחנו מלמדים אנשים לחלץ ב-72 השעות הראשונות שהן השעות הקריטיות ביותר. אנשים מתנדבים כי הם רוצים ללמוד, לעזור. אנחנו נותנים כלים לאנשים שיראו את האנשים החיים בין ההריסות, שיצילו אותם. יש לזה המון משמעות – וזה ממלא אותי במוטיבציה”, יערה מפרטת. “על התפקיד הזה למדתי מקצינת חילוץ שהכירה חברה. כשהגעתי ארצה בשביל לעשות צבא לא ידעתי שיהיו לי אפשרויות רבות כל כך. רציתי להיות בשטח, לעבוד בידיים.  שיפרתי את העברית שלי על מנת להדריך. בתפקיד שלי אני מלמדת חיים, גם יהודים וגם ערבים. למדתי שכל מה שהארגנטינאים חושבים על הצבא פשוט לא נכון. למדתי משהו אחר, משהו שקשור לחיים ולא למוות”.

מאחוריה, בארגנטינה, היא השאירה, בין השאר, גם שלושה אחים קטנים. “אבא שלי מאוד אוהב שמות ישראליים ולכן כל הילדים שלו זכו לשמות בעברית – תומר, דקל, גלית וכמובן יערה. תומר בן 17 והוא עתיד לסיים תיכון השנה ולהתחיל ללמוד הנדסה אלקטרונית באוניברסיטה. הוא מאוד חכם ואני מקווה שהוא יממש את הפוטנציאל שלו לטובה. כולם חשבו שאני אסיים את לימודיי באוניברסיטה ראשונה, כי אני הבכורה. בסוף הוא יסיים אותה ראשון, ויחד עם הגעגועים אליו, אני מאוד גאה בו. דקל בן שבע ויש לי גם אחות קטנה, בת שנתיים – גלית. אומרים שהיא דומה לי, ומדברת הרבה כמוני. לא זכיתי להכיר אותה כמו שצריך כי כשעליתי היא הייתה רק בת כמה חודשים”, יערה מספרת ומיד מראה תמונה של פעוטה שדומה לה כמו שתי טיפות מים.

ההורים תמכו בעלייה

יערה אסף עם אבא שלה“המשפחה ידעה שאני אעשה את ההחלטות בכל הנוגע לחיים שלי. הם גם עלו בשלב מסויים, אבל אני לא חושבת שהם חשבו שאתגייס – זה לא משהו מקובל מאוד בארגנטינה. אני רוצה לחשוב שהם גאים בי והם מביעים המון עניין כשאני מדברת על הצבא. הם עוקבים אחרי צה”ל בפייסבוק, שואלים אותי שאלות. קשה לי לא להיות איתם, אבל אני מרגישה שאני עושה משהו בשבילם, בשביל המשפחה שלי, וזה באמת עוזר”.

בסופי השבוע יערה חוזרת לקיבוץ הזורע, בו היא מתגוררת עם חבריה לגרעין צבר. “יש קשיים בלהיות חיילת בודדה”, היא מודה, אבל ביחד עם זה – היא מספרת בחיוך על השירות הצבאי שלה, ומתכננת להמשיך לחיות פה וללמוד יחסים בין לאומיים.

 

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter