באנר עליון
באנר עליון

טנק אחד משפחה אחת צוות אחד

טנק אחד משפחה אחת צוות אחד

חטיבת שריון 401  צוות מספר 1

בפלוגת להב שבחטיבת השריון 401  יש צוות מיוחד, כל אחד מחברי הצוות מגיע מתרבות אחרת, אך כשכולם בטנק, הם הופכים למשפחה אחת.

הצוות מורכב ממפקד טנק סגן עמר רוזנברג מבנימינה, נהג טנק סמל יעקב ברגפלד, תותחן טנק סמל אליקים לוי וטען קשר רב”ט אלישע אטיאס.

סגן עומר רוזנברג, בן 22 מבנימינה, משרת כמ”מ 1 ומפקד הטנק

עומר התגייס במרץ 2014 לחיל השריון ובמהרה יצא  לקורס מפקדים. עומר שירת כמפקד טירונים ומשם יצא ישירות לקורס הקצינים. “הייתי מפקד טירונים ומאוד נהניתי מהתפקיד, מהתרומה ומההשפעה שהייתה לי על החיילים ורציתי לתת יותר.המ”פ שלי אמר שאני מתאים לקצונה וכך מצאתי את עצמי בקורס קצינים”, מספר עומר.                                                                              עומר שירת כשמונה חודשים כקצין ,במסלול ההכשרה וכשמונה חודשים נוספים בתפקידו הנוכחי, מפקד מחלקה 1 בפלוגה המבצעית “להב”, של גדוד 9 בחטיבת השריון 401. עומר עתיד בקרוב להתקדם ולעבור תפקיד ולשרת  כסמ”פ או כקמב”ץ (קצין מבצעים) גדודי.

“אני מ”מ 1 מתוך ארבעה. הגעתי לפלוגה כאשר הם היו באימון ברמת הגולן ועד לפני שבוע תפסנו קו בגבול סוריה. במהלך תפיסת הקו הצוות שלי ואני עשינו משימות בט”ש (בטחון שוטף) ושל שגרה. בימים אלו אנחנו נכנסים לאימון ברמה הגדודית”, מספר עומר.

עומר הוא נכד לשני סבים, אחד מכל צד, בעלי עבר צבאי ובטחוני מרשים ביותר. האחד, אלוף משנה לשעבר בצה”ל, לימים מפקד יחידה 504, עוצבת המודיעין האנושי, והשני, ניצול שואה שעלה ארצה, התגייס לאצ”ל ולחם נגד הבריטים עוד לפני קום המדינה ובמבצעים ובמערכות צה”ל השונות לאחר קום המדינה. “לא התגייסתי לצבא בכוונה להיות קצין. הייתי חייל טוב והמפקדים ראו בי פוטנציאל להיות מפקד. סבים שלי הם ללא ספק מודל לחיקוי. העבר הצבאי שלהם הוא אחד השיאים הגדולים ביותר בחייהם. הם מעולם לא דחפו אותי לצאת לקצונה אבל יכולתי לראות זאת בעיניהם . זו סגירת מעגל עבורי ועבורם, זו מורשת של המשפחה וגאווה עצומה” משתף עומר. “כשאני מגיע הביתה אני אוהב לבלות עם החברה שלי ושאר החברים, לצאת לטבע ולטייל, לעשות ספורט, לשחק כדורגל, ללכת לים וכדומה” הוא אומר.

על פעילות הצוות עומר מספר כי “השגרה שלנו היא מאוד צמודה. אנחנו אחד בתוך השני במשך 17 ימים ברצף וכל אחד יודע ומכיר אחד את השני באופן מלא.  אנחנו יודעים לעזור מתי שלאחד מאתנו קשה, ומשלימים את החסרונות אחד של השני. אנחנו מבלים יחד, שומרים יחד, עושים משימות יחד וגם צחוקים וכיף זה חלק מהשגרה, אנחנו מקפידים לשמור על מורל גבוה”.

עומר מספר כי צוות 1, הנמצא תחת פיקודו הוא צוות מאוד מגובש ונחשב כצוות יחסית ותיק. אמנם כל אחד מחברי הצוות בא ממקום שונה, אך השגרה הצמודה גרמה לפער להצטמצם וכיום, צוות 1 נחשב לאחד מהצוותים החזקים ביותר בפלוגה.

להיות מפקד טנק זו משימה לא פשוטה כלל וכלל. מעבר לפן המקצועי, יש גם פן אישי ועל המפקד להכיר ולהיות קשוב לצרכיהם של פקודיו. “כל אחד מחברי הצוות בא מרקע שונה ולכן ההתייחסות וצורת הפיקוד היא שונה מאחד לאחד. כמפקד, אתה צריך להתאים את עצמך לכל אחד, גם אם זה אומר לדאוג ולהתעניין בחייל שהוא עולה חדש, או חייל שבא מבית בו הוא צריך לעבוד ולתרום ובעקבות כך הפסיק את לימודיו, זה יכול להיות חייל דתי שמקפיד על אורח חיים דתי כשאני בכלל בא ממשפחה חילונית- חייבים לדעת לחיות ביחד” מסביר עומר. “אני חושב שצריך להסביר את חשיבות הגיבוש בצוות וליזום פעילויות משותפות. זו הדרך היחידה לעבוד בצורה טובה. אתה רואה את החבר שלך משקיע ומתאמץ בשבילך, כמו למשל במסע אלונקות או בפעילויות בטנקים, ורואים איך עובדים יחד גם כשמכינים  פויקה ועושים דברים כיפיים ביחד. השגרה בשריון היא תמיד מאוד  אינטימית ,כי כאן אנחנו כמו משפחה קטנה.
סמל יעקב ברגפלד, בן 22 מירושלים, נהג טנק

יעקב עלה ממנהטן, ניו-יורק לבדו, בגיל 18, לפני כארבע שנים. “העלייה לא הייתה הפתעה להורים. רציתי לעלות לארץ כבר מתחילת התיכון. כשכל החברים שלי התחילו לתכנן תכניות  לקולג’, לי היה כיוון אחד וברור והוא להגיע ארצה. אני מרגיש שכאן נמצא הבית שלי, אני חלק מהעם הישראלי ואני שייך למקום הזה. תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות צבא, זה חלק מלהיות אזרח ישראלי. ההורים תומכים בי ומאוד גאים בי. כמובן שהם דואגים אבל הם שמחים בשמחתי” מספר יעקב.

יעקב התגייס במרץ 2015 לבסיס מחו”ה אלון, שם עשה קורס עולים שארך מספר שבועות המיועד לעולים חדשים עם שליטה בשפה העברית. “במחו”ה אלון עשיתי את הליך המיון. תחילה, רציתי להגיע לחיל הים אך זו לא הייתה אופציה עבורי מבחינת הנתונים ובסופו של דבר בחרתי להתגייס לחיל השריון. ראיתי שהחבר’ה בחיל מדהימים ואפילו לא חשבתי לרגע  לשנות את השיבוץ. אני לא מתחרט לרגע” אומר יעקב.

בניו-יורק למד יעקב בבית ספר דתי. בזמנו הפנוי הוא אוהב ללמוד על העולם ועל הארץ, אוהב לבלות עם חברים ולטייל ברחבי הארץ ובעיקר אוהב את שוק מחנה יהודה. “יש המון מקומות מגניבים בירושלים” הוא אומר, “כיום אני גר עם סבתא שלי, מדלן, בירושלים. היא עלתה ארצה מפריז בגיל 76, כשנה לפניי. גם אבא שלי עלה ארצה מצרפת בגיל 18 ועשה שלב ב’ במילואים בקורס חובשים. כשהיה בארץ הכיר את אמי שהגיעה ארצה מארצות הברית. אני מרגיש שזה סגירת מעגל. אבא שלי עלה ארצה ושירת בצבא וכיום הבן שלו משרת שירות צבאי מלא”.

על תפקידו מספר יעקב, “אני נהג הטנק. במסגרת התפקיד אני אחראי על זיהוי מטענים וסריקת הצירים. התפקיד מאוד מאתגר, אני יושב בתוך תא הנהג לבדי, כאשר שאר חברי הצוות יושבים בצריח. זה קשה להיות זמן רב בתא הנהג. אני צריך להישאר ערני ולהיות מרוכז בנהיגה. שאר הצוות עוזרים לי ומשתפים אותי בכל דבר, אנחנו מדברים אחד עם השני בקשר שמחובר לקסדה, עושים צחוקים, מביאים אוכל  וצ’וקולוקים כדי להישאר ערניים , יש אווירה ממש טובה בטנק”.

“כולם קיבלו אותי בידיים פתוחות, אנחנו חברים טובים מאוד. עומר הוא לגמרי אחד מהצוות שלנו, יש אתו אווירה מעולה והוא כמו חבר בשבילי, אבל הוא גם יודע להיות רציני כשצריך אני לא מרגיש מרוחק ממנו בכלל” מספר יעקב על האווירה בטנק.

לא פשוט להיות חייל בודד, מספר יעקב. “קשה להיות רחוק מהמשפחה, זה לא פשוט, אבל הצבא עוזר עם חופשות ‘מיוחדת’ וכך אני מצליח לבקר אותם והם גם מגיעים לבקר אותי. אני מקפיד לדבר איתם לפני כל שבת ולהגיד שבת שלום” הוא משתף, “יש לי שני אחים קטנים. אחי האמצעי כרגע בשנה הראשונה באוניברסיטה בארה”ב ואחי הקטן עדיין בתיכון. אני מאוד רוצה שהם יעלו ויהיו קרובים אליי אבל זה לא פשוט”.
בנוסף לקושי של להיות רחוק מהמשפחה קיים גם קושי בשפה, מספר יעקב. “בהתחלה היה לי אתגר גדול כשלמדנו בפעם הראשונה על מושגים בטנק. היו שיעורים מיוחדים לעולים החדשים ועזרו לנו ללמוד ולהבין את החומר. בסופו של דבר, העברית שלי השתפרה פי כמה וכמה מהרגע שהגעתי לארץ”.

“אני מאוד שמח שהתגייסתי ואני גאה להיות שריונר. אלו חוויות שאני אקח איתי לכל החיים ולעולם לא אשכח. למדתי כל כך הרבה דברים חשובים ואני שמח לתרום למדינה ולהיות חלק ממשהו כה גדול וחשוב” מסכם יעקב.
סמל אליקים לוי, בן 23, ממעלות תרשיחא, משרת כתותחן טנק

לאליקים ארבע אחיות ואח אחד והוא הגדול מבין כולם.

אליקים למד בתיכון דתי במעלות ולאחר מכן למד בישיבה הגבוהה בעלי, שם למד כשנתיים וחצי עד שהתגייס. “היה לי ברור שאני רוצה להתגייס”, מספר אליקים, “יש לי נטייה לימודית חזקה ולכן התלבטתי  אם להתגייס למסלול עתודה או להתגייס להיות לוחם. בסופו של דבר התגייסתי מתוך בחירה לחיל השריון. לפי מה שספרו לי חברים ולפי הכרתי מחיל השריון, החייל תמיד דוחף את חייליו להתפתח, מציב אתגרים מכניים ואתגרי חשיבה ותורם לעיצוב האישיות של החיילים- אתה לעולם לא דורך במקום.

אליקים התגייס בנובמבר 2015 לחיל השריון, הגיע לחטיבה 401 ומשרת כיום כתותחן טנק בגדוד 9. “כתותחן טנק האחריות שלי היא להפעיל ולכוון את כל מערכות האש של הטנק. התפקיד דורש ידע והבנה מקצועיים. אני חייב לדעת מתי משתמשים בכל סוג תחמושת, מצבי ירי שונים וטכניקות ירי שונות ולסרוק את השטח, מאחר ותנאי הראייה הכי טובים נמצאים במיקום שלי. אני יושב בתוך הטנק ליד מפקד הטנק, עומר, כשבעצם תפקידי הנוסף הוא סמט”ק- סגן מפקד הטנק. אם קורה משהו לאנשי הצוות על אחריותי להחליף אותו. אני לומד ברמה מסוימת את כל תפקידי הטנק, לכן ההכשרה שלי על הטנק היא רחבה יותר” מסביר אליקים.

אליקים אוהב בזמנו הפנוי לקרוא ספרים, לטייל ולצלול, “אני משתדל כל רגילה להגיע לאילת לצלול ובסופי השבוע לצלול בים בנהריה”, הוא מספר.

במהלך לימודיו של אליקים בתיכון הוא למד במקביל באוניברסיטה הפתוחה כימיה, “בבית היה לי עידוד מאוד חזק להעשרה, ללמידה ולפיתוח. אימא שלי תמיד חיפשה איך לדחוף אותי מבחינה לימודית”, אומר אליקים. “בהגדרה אני דתי לאומי אבל קודם כל ישראלי- זה אומר הכול” אליקים מקפיד להתפלל יום יום ,בבוקר, בצהריים ובערב ושומר שבתות וחגים. “המשפחה שמחה שהתגייסתי, הם תמיד עודדו אותי להתגייס”, הוא מסביר. “חברי בטנק מכבדים בצורה מוחלטת את המסורת שלי” מוסיף אליקים.

על ההווי בטנק מספר אליקים “אין מילה שיכולה לתאר את הקשר בין חברי הצוות. אתה רואה אותם בשיא שלהם וברגעים הכי  קשים שלהם- אתה יודע שאתה סומך עליהם בעיניים עצומות. אם תשאלו כל שריונר כמה אנשים יש בטנק הוא יגיד ארבעה- לא שלושה וקצין. המפקד הוא חלק מאתנו לכל דבר. בהשוואה לחברויות מהבית, רמת החברות של אנשי הצוות בטנק היא תמיד רמה אחת מעל. היא חזקה יותר מחברי ילדות מאחר שאתה לא עובר איתם את מה שאתה עובר עם חברי הטנק.  האנשים בפלוגה שלנו מדהימים. כולם תמיד מחפשים איך להיות יותר ביחד”
רב”ט אלישע אטיאס, בן 20, מבית שמש הוא טען בטנק

אלישע למד במכינה לישיבה במשך ארבע שנים, בגילאים 12-16 ונאלץ לעזוב את הלימודים כדי להתחיל לעבוד, להרוויח כסף וכן לעזור להוריו בפרנסת הבית. כך אלישע החל לעבוד בעבודות שיפוצים, “ההורים רצו שאלך ללמוד אבל הרגשתי שאני חייב לעזור להם. באותה תקופה זה מה שעמד בראש סדר העדיפויות שלי”, מספר אלישע, “אימא שלי הייתה מורה וכיום היא מנהלת מועדונית של נוער בסיכון ואבא שלי עובד באיטום ובשיפוצים” לאחר כמה שנות עבודה הגיע אלישע למכינה קדם צבאית חרדית בבקעת הירדן ומשם התגייס לחיל השריון.

אלישע הוא דתי מסורתי. הוא שומר שבת, חגים וכן מתפלל במהלך היום. “יש לי תעודת משגיח כשרות ורוב לימודיי היו לימודי תורה. לפני הגיוס הייתי במכינה קדם צבאית חרדית במשך כחצי שנה, שם הכינו אותי לצבא. היינו בשבוע שטח, בניווטים ובכל מיני הכנות שעוזרות להכשיר אותך לתפקיד קרבי” הוא מספר. “אני תמיד רציתי להתגייס לתפקיד קרבי. רציתי להגיע לחיל השריון עוד  לפני הגיוס”.

אלישע התגייס בנובמבר 2014 וכיום משרת כטען בצוות הטנק. “תפקיד הטען הוא בעצם להיות האימא של הטנק”, מסביר אלישע על תפקידו, “מבחינה מקצועית תפקידי הוא לטעון פגזים, לתפעל את המג, לירות פצמ”רים ולסייע למפקד. תפקידי נקרא טען-קשר ובכל בעיה טכנית בקשר תפקידי הוא לסייע. בסופו של דבר אני מתעסק עם התחמושת ובקשר”.

על האווירה בטנק מספר אלישע כי “האווירה בטנק היא פשוט מדהימה. יש אנרגיות טובות. אנחנו מסתדרים מצוין, אנחנו מכירים אחד את השני לעומק ומבלים תקופות ארוכות אחד עם השני”. “אנחנו אוהבים לשחק משחקי אסטרטגיה ואת המשחק “קטן” בעיקר בשבתות. אנחנו רואים ביחד סדרות בטלוויזיה ופעם בכל כמה זמן מישהו מהצוות מכין שיעור בנושא מסוים ומעביר אותו לכל חברי הצוות. למשל, ביום הזיכרון לחללי ונפגעי פעולות האיבה, כל אחד בחר בחייל שנפל והעביר עליו שיעור”.

כשמגיע אלישע הביתה הוא אוהב לטייל, לצאת למסיבות עם חברים ולשיר. בבסיס הוא מספר כי “יש לנו ערבי פלוגה בהם אנחנו מכירים אחד את השני יותר לעומק. ההווי בפלוגה הוא הכי טוב בכל החטיבה , כי צריכים להבין, אנחנו משפחה אחת . צוות 1 משפחה אחת.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter