באנר עליון
באנר עליון

טור דיעה: עת חשבון נפש

טור דיעה: עת חשבון נפש

אזרחי ישראל יצאו להצביע ולבחור מי ינהל את המדינה בארבע השנים הבאות (או אולי קצת פחות). יש מנצחים, יש מפסידים וכמו בצבא, אחרי כל מבצע צריך לקיים תחקיר והפקת לקחים.

דעות YCOM: הבחירות הכלליות מאחורינו ועתה הגיעה העת לסיכומים ומסקנות. אין ספק כי מדובר באחת ממערכות הבחירות המלוכלכות והמפתיעות ביותר שהיו כאן בשנים האחרונות. בחירות בהן ראינו התערבות גסה של נשיא ארה”ב בענייניה הפנימיים של ישראל (אם כי יש לציין כי אובמה עשה לנתניהו, מה שנתניהו עשה לו) ויותר מהכל, ראינו תוצאה חד צדדית לחלוטין.

מרצ
זהבה גלאון, צריכה להפיק לקחים. צילום: דור גרבש.

המפלגה הראשונה שצריכה לדעתי לערוך חשבון נפש היא מרצ. ממפלגה שבבחירות 92 הצליחה לסחוף 12 מנדטים, הגיעו במרצ למצב בו הם מפחדים שלא לעבור את אחוז החסימה והדבר אומר דרשני. מפלגת השמאל הזו, שגם ימני כמוני חושב שבמדינה דמוקרטית רצוי שלא תעלם, הצליחה להכניס את עצמה לבועה שמתחילה בצפון תל אביב ומסתיימת באזור הרצליה-רעננה. זה אולי גורם להם להרגיש צודקים אבל המצביעים מתרחקים ובצדק. זהבה גלאון טוענת שהיא דואגת לשכבות החלשות והיא אכן יזמה ותמכה בלא מעט חקיקה חברתית אבל כפי שצעקו במסיבת התה של בוסטון “אין מיסוי ללא ייצוג” כך גלאון וחבריה צריכים להבין שכדי לקבל קולות ביקנעם ובמגדל העמק, יש צורך בייצוג שלהם בין חברי הכנסת. לא כולם פריירים כמו הקיבוצים שמצביעים למפלגה הזו ללא ייצוג אמיתי ומבלי שמרצ תדאג באמת לאינטרסים שלהם. האמת שאני בספק אם מי מחברי מרצ יכול בכלל לציין מהן הבעיות העיקריות של הקיבוצים בימינו.

המפלגה השניה שצריכה לעשות חשבון נפש היא דווקא זו שלכאורה נצחה נצחון מוחץ. מפלגת הליכוד חייבת להסתכל על עשרת המנדטים שקיבל כחלון ולהבין שאלה מנדטים שלה. מנדטים שברחו מהליכוד בגלל שהליכוד שבעבר דאג באמת לשכבות החלשות הפך לפחות ופחות חברתי. אם בעבר מנהיגי הליכוד כמו מנחם בגין ויצחק שמיר, חיו בצנעה וקדמו ככל יכולתם פרויקטים כמו שיקום שכונות, הרי שכיום מנהיגי הליכוד רחוקים שנות אור ממצביעיהם ואין פלא שדווקא מירי רגב שגם היא , כמו משה כחלון, צמחה מהשכונות, זוכה לפופולאריות רבה במפלגה. בליכוד צריכים להבין שאם הם לא ישנו דיסקט, בבחירות הבאות יברחו מהם יותר קולות.

גם לימין הקיצוני יש סיבה להכות על חטא, כמו בבחירות הקודמות, גם הפעם מפלגת ימין קיצונית היתה על סף אחוז החסימה. בפעם הקודמת היתה זו ‘נץ’ של אריה אלדד ואיתמר בן גביר שהפסידה לימין שני מנדטים והפעם ‘יחד’ של אלי ישי וברוך מרזל שהורידו לטמיון שלושה מנדטים שבקונסטלציה אחרת היו יכולים להיות קריטיים.

המפלגות הערביות אמנם לא זרקו קולות לפח כמו המתנחלים בעיקר בשל העובדה שהצליחו להתאחד אבל גם הן חייבות להכות על חטא. אחוז ההצבעה הנמוך בקרב הציבור הערבי, למרות המאמצים העילאיים שהם עשו להוציא את הבוחרים להצביע, מעידים כאלף עדים כי הציבור הערבי אינו חושב כי המפלגות הערביות מייצגות אותו ודואגות לרווחתו. במהלך מערכת הבחירות הזה גברו הקולות שביקרו את הח”כים הערבים על כך שהם דואגים לערביי עזה יותר מאשר לערביי נצרת. לח”כים הערביים יש קדנציה שלמה לנסות ולדאוג לשיפור תשתיות בערים ובכפרים, להקמת עוד בתי ספר במערכת החינוך הקורסת תחת הצפיפות, לדאוג לתעסוקה, לזכויות נשים ובכלל לשפר את חייהם של בוחריהם. שאם לא ייתכן כי בבחירות הבאות ההישג שלהם, ייראה כחלום רחוק.

אחרונים חביבים הם אנשי ‘יש עתיד‘, הציבור הישראלי “סלח” למפלגה זו מכיוון שזכתה לפעול רק חצי קדנציה אבל אם גם בסוף הקדנציה הנוכחית הם ימשיכו לספר סיפורים בסגנון “אכלו לי, שתו לי” סביר שהציבור הישראלי יראה ליאיר לפיד את הדרך החוצה מהכנסת.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter