טבעון על מפת הקרמיקה הישראלית

טבעון על מפת הקרמיקה הישראלית

אומני קרמיקה מטבעון מציגים עבודותיהם בביאנלה ה-7 לקרמיקה ישראלית “חומר זוכר” שבמוזיאון ארץ-ישראל, ת”א.

שנה ומחצה של עבודה מאומצת שאת תוצאותיה ניתן לראות עד ה-10.11.13 במוזיאון ישראל, הגיעו לסיומן. לקריית טבעון נציגות מרשימה בביאנלה: האוצרת- ענת גטניו, עוזרת אוצרת- אורית גינזבורג ושלושה אומנים מתוך 66 מציגים: רינה קמחי, אומנית קרמית ותיקה שעובדת מתוך אלרואי, טלי בלמנאו, אומנית רב תחומית משיכון אלה ואילן בק אחד משלושת מקימי “המבשלה לאומנויות הקרמיקה” הפועלת מתוך מתנ”ס דגניות זה שנתיים.

תמונת חלל התערוכה שאצרה ענת גטניו צילום: ליאוניד פדרול
תמונת חלל התערוכה שאצרה ענת גטניו צילום: ליאוניד פדרול

הביאנלה הינה תערוכת הקרמיקה הגדולה והיוקרתית בארץ, והיא נערכת אחת לשנתיים. גופי העבודות המוצגים מתעסקים באופן שבו מחלחל זיכרון בעל הקשרי תרבות שונים ונטמע בשפה אומנותית ובחומר קרמי. השפה האישית העולה מהעבודות חותרת לתת פרשנות חדשה, ביצירת דיאלוגים בין עבר להווה, מקומי למערבי, מסורתי לעכשווי, מלאכת כפיים לדיגיטציה, פרטי לקולקטיבי וייחודי לגלובלי.

טלי בלומנאו עוסקת עם ההסטוריה של הארכיטקטורה ובונה מכפיסי עץ ומתכת טבולים בחומר קרמי את שלדי המבנים שגלגוליהם ניכרים עד היום. עדינות המבנים, מתח הקשתות, שברירות החומר והצללים הנוצרים על הקיר הינם שירת הלל לאדריכלות בכלל ומחווה לאדריכל והמהנדס הרומי ויטרוביוס בפרט. אילן בק בחר ליצור בקטן, אוביקטים מלבניים אנגמתיים המצריכים פיענוח. מבט משתהה מגלה מיני תלים ארכיאולוגיים הקוברים בתוכם חתכי כלי תה בעלי מבנה אירופאי קלאסי. אלגוריה לאותו כור היתוך תרבותי הנקרא ישראל ורמז להיסטוריה הפרטית של האמן. רינה קמחי יצרה בחומר שחור (שונה ובולט מאוד מרוב המוצגים הלבנים השולטים היום בעולם הקרמי הישראלי) קערה גולמית בעלת חזות פראית היושבת על הר נוצץ וחד של מלח גבישי, ומולה הר חסר. נוף דמיוני השולח את הצופה לטקסי תה יפניים וגינות זן ומציע דיאלוג בין הפכים: טבע ותרבות, מינימליסטי ואקספרסיבי, מלא וריק.

מעבודתו של אילן בק: "זיכרון מאובן" צילום: ליאוניד פדרול
מעבודתו של אילן בק: “זיכרון מאובן” צילום: ליאוניד פדר 

ערכתי ראיונות קצרים עם האוצרת והאומנים המציגים:

עכשיו שהפתיחה מאחורייך, איך את מסכמת את כל התהליך?

“תהליך מאוד טוב מהבחינה שהיה לו מספיק זמן להבשיל” מספרת ענת גטניו “שום דבר לא נעשה instent. היה לי מספיק זמן לעבוד עם כל אומן. הכל התפתח בצורה איטית במובן הטוב. אני תמיד מאמינה בתהליכים. מאוד מאוד מרוצה מהתוצאה. האמת שזה די מרגש. אני רואה תוצר של הרבה פרויקטים ותהליך ארוך. הרבה עבודות היו לגמרי במקום אחר מעכשיו. בד”כ כשאני גומרת פרויקטים כאלה אני לא רוצה לחשוב אליהם יותר, אני כל כך מותשת. הפעם זה לא קרה, אולי כי הפעם לא עבדתי לבד. זה לוקסוס שקים רק במוזיאונים.

ומה היית רוצה שהמבקר ייקח מהתערוכה?

הכי חשוב שייהנה. ביאנלה לקרמיקה צריכה קודם כל להנות באסטטיקה שלה. שהמבקר ירגיש שיש היקשרים לעבודות. שיבין את הקונספט שלה. לגבי אנשים מתוך התחום ומעולם האומנות הייתי רוצה שייכנסו יותר לעומק. אחרי המאמץ לכתוב את הטקסטים (“קריעת ים סוף”), ממש משמח אותי שאנשים נשארים המון זמן, קוראים טקסטים ומסתכלים. אין לי הכרזה שהייתי רוצה שיצאו איתה.

מה חשוב לך להדגיש לגבי התערוכה? 

מעבודתה של טלי בלומנאו: "קו אנך הבנייה" . צילום: ליאוניד פדרול
מעבודתה של טלי בלומנאו: “קו אנך הבנייה” צילום: ליאוניד פדרול

חשוב שהמבקרים יבינו שלכל אומן המציג בתערוכה יש גוף עבודות ושלא מדובר באוסף מזדמן של פריטים אלה ממש במיני תערוכה. משפט שלם.

את שביעת רצון מהתוצאה הסופית?

“כן בהחלט” אומרת טלי בלומנאו “באיזה שהוא שלב מסיימים את העבודה כאשר מחליטים שזה: טוב, יפה…בין שלב זה ובין התוצאה תמיד יש עוד דברים, במיוחד במקרה זה שההחלטות נעשו לפני חצי שנה. אבל אני מאוד מרוצה, הן מהעבודות עצמן והן מדברים שפחות קשורים בי כמו כמה עבודות מוצגות, מדף התצוגה (גובה, רוחב, תאורה) וכדומה.

ולאן את כיוונת?

אצלי עבודה נבנתה על מנת לתת סימנים של יסודות הבנייה שכן קונסטרוקציה מעסיקה אותי מאוד. המתח בין החומרים, איך לייצבם בלי יסודות מוצקים. הכל התחיל במפגש הכנה למרוץ  אופניים “מהר לעמק” בו ראש הקבוצה שלי דאז דרור בר-שד ארכיאולוג של מחוז הצפון ברשות העתיקות  הציג לנו את האתרים הארכיאולוגים אל פניהם נחלוף ושני ספרים, אחד מהם של ויטרוביוס.

כמי שכבר צפתה בתערוכה, איזה עבודה בתערוכה אהבת?

הרבה עבודות מצאו חן בעיני. היופי של התערוכה שגם חברים שאינם בהכרח מתעניינים באומנות צלצלו לספר שנהנו מאוד. אבל זכורה לי במיוחד עבודת הבטון של חיימי פניכל, שיצק עיר דמיונית מכלים חד פעמיים.

לרינה קמחי זה לא הפען הראשונה שהיא מציגה עבודותיה בתערוכות טלמרות זאת היא עדיין מתרגשת “זה מרגש להציג גם אחרי כל כך הרבה שנים” היא מספרת “זה תמיד מרגש וחדש. גם היצירה חדשה ואף פעם דברים לא חוזרים על עצמם. יש תמיד תובנות חדשות  והקשרים חדשים.

עבודתה של רינה קמחי: "גן" צילום: ליאוניד פדרול
עבודתה של רינה קמחי: “גן” צילום: ליאוניד פדרול

אילן בק המלמד בבצלאל, במבשלה לאומנויות במתנ”ס טבעון, והינו  האוצר בגלריית קריית האומנים שברחוב הדגניות מספר “המקומות שאני נמצא בהם, והמבשלה בפרט, מאוד חשובים לי, מהמקום של נתינה. הצד של היצירה משתלב בזה ברמה של נתינה עצמית, להחזיר לעצמי. מאז ש”המבשלה לאומניות הקרמיקה” לקחה על עצמה את גלריית קריית האומנים יצא לי להתנסות בפן נוסף של עולם האומנות כאוצר, מה שנותן לי רובד נוסף, מרתק בעיני, כך שטוב גם לחזור לצד האומן ולהסתכל בעיניים קצת יותר מלומדות שוב על המכלול”.

אפשר להגיד שהעבודות בביאנלה מייצגת אותך?

בהחלט, העבודות מייצגות את התקופה שאני נמצא בה ובנושא שאני עוסק בו היום שזה בעצם שורשים. דרך העבודה התחלתי לחפש שורשים מחדש אחרי שקברנו אותם.

כמי שהשתתף במספר ביאנלות, מה מיחד את זאת הנוכחית?

מבחינתי הביאנלה הזו אינטימית יותר בעשייה שלי, ברעיון ובקנה המידה.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter