באנר עליון
באנר עליון

הסיפור שלא נגמר

הסיפור שלא נגמר

מריאנה סלומון, מנהלת הספרייה והספרנית המיתולוגית בספריית יקנעם, יצאה החודש לגמלאות, אבל הסיפור עוד לא נגמר, אתם עוד תראו אותה הרבה בספריה, ויש לה הרבה מה לספר על ספרים.

שבוע שעבר, פרשה לגמלאות מנהלת הספרייה מריאנה סלומון, אחרי כמעט 40 שנה שהיא עובדת ומנהלת את הספרייה בגלגוליה השונים. “כאשר אני התחלתי לעבוד בספריה”, מספרת מריאנה, “היא  הייתה בקומת קרקע של עירייה ליד המשרדים של הרווחה והיו מעט מאוד ספרים. אח”כ עברנו להיכן שממוקמים היום המשרדים של משרד הפנים. אני זוכרת ששם עדיין קטלגתי ספרים עם מכונת כתיבה בלועזית ובעברית, אז היו בספרייה ספרים רבים בשפות שונות בגלל העולים הרבים, כיום הילדים שלהם כבר קוראים רק בעברית. אחרי שסימון אלפסי נבחר, לקחתי אותו לראות את הספרייה במרכז הנצחה בטבעון ואמרתי לו כזה אני רוצה. סימון ראה, התלהב ואמר כזה יהיה. בזמנו גם הייתי מאוד אמיצה והזמנתי לספרייה מדפים בצבע אדום, שזה דבר מאוד לא שיגרתי בספריות, פשוט רציתי להוסיף צבע לספריה ולשבור את הסטיגמה שספרניות צריכות להיות מבוגרות ורעות שעושות כל הזמן “ששששששש…”. אני חושבת שספרניות צריכות לחייך, כנראה בגלל זה יש לי קמטים” צוחקת מריאנה.

יום חמישי היה יום עבודתה האחרון בספרייה. קבענו להיפגש בספרייה עצמה. כאשר מריאנה נכנסה לספרייה, הצוות המצומצם קיבל אותה בחיבוקים אוהבים, למרות שבקושי עבר שבוע מאז יצאה לגמלאות נראה שהם כבר מתגעגעים אליה.  מריאנה סלומון, ילידת 1945, עלתה ארצה מרומניה בגיל 17. היא למדה עברית באולפן בקיבוץ גשר שבעמק הירדן ושם הכירה את בן זוגה לחיים ינקו.  הם התחתנו וקבעו את ביתם ביקנעם בשנת 1965.

במהלך השנים האחרונות הפכה יקנעם לעיר, תוך כדי גידול משמעותי במספר התושבים  מ-7,000 ל-22,000 ויותר. מריאנה השכילה להתאים את מגוון שירותי ספריה לתושבים החדשים  והותיקים בהיקפים משמעותיים תוך כדי התאמת המערכת לדרישות התושבים החדשים, מחשוב הספרייה, שיתוף פעולה עם בתי הספר והגנים בישוב והפיכתה למרכז תרבות עירוני. ב 2006 מריאנה סלומון זכתה לחנוך את הספרייה החדשה בת 1,200 מ”ר המשתרעת על פני שתי קומות. ספריה אסטטית במיוחד הכוללת את כל החידושים של המולטימדיה ואינטרנט. גם הספרייה הותיקה עברה שיפוץ ושדרוג ובשנת 2008 נחנכה מחדש. בשנת 2009 קיבלה מריאנה את פרס “מנהל הספרייה המצטיין”  ע”ש רחל כהן ז”ל לשנת תשס”ט.

את לא ממש פורשת לפנסיה מהספרייה, נכון?

לא, לא לא, אני אמרתי  שאני אמשיך להתנדב ויראו אותי בספריה הרבה. אני יודעת שאני אצטרך לקטלג את הספרים בלועזית, אבל אני רוצה גם לנוח. עד עכשיו קמתי כמעט כל יום ב 5:30 לעשות הליכה ובקושי הספקתי 40 דקות. עכשיו אני רוצה לקום ב 7 ולעשות שעה הליכה כל בוקר.

את יוצאת לפנסיה אחרי שהשארת מערכת מפוארת אבל מספר קוראי הספרים בעולם הולך ופוחת זה כואב לראות את דור הקוראים הולך ונעלם?

כן, אבל אני בדעה שההורים אשמים. אני מכירה הורים שכן מגבילים את זמני הצפייה בטלוויזיה והזמן מחשב, וככה צריך להיות. אני בעד שהילדים יצאו לחוגים, יפגשו עם חברים לכל דבר יש זמן, ואם מקציבים 20 דקות לפני השינה לקריאת ספר הם ימשיכו לקרוא ספרים גם בבגרותם. ההורים בנוסף לקרירה צריכים למצוא זמן לקרוא ספר לילדים.

אבל קשה כיום גם לעשות קרירה וגם למצוא זמן לקרוא ספר, אפילו לעצמך?

לא מסכימה, יש בספריה נשים צעירות בגילאים 30-40 שהן עורכות דין והם כל שבועיים מגיעות להחליף ספר, חייבים קצת לנקות את הראש מהמקצוע היום יום. ויש גם מנהלות בנק שקוראות רומנים ואני אומרת להן שפו שהם נהנות מזה.

את בעצמך, קוראת ספר לפני שאת הולכת לישון?

ברור שכן, בשבילי זה כמו לצחצח שניים לפני השינה. אני לא פריקית של טלוויזיה וככה אני נרדמת.

כמה ספרים את קוראת בחודש?

אני קוראת כ 3-4 ספרים בחודש, ואני אף פעם לא מאחרת להחזיר אותם לספריה” צוחקת מריאנה “אבל בן אדם רגיל קורא 2 ספרים בחודש”.

מה נחשב ספר טוב בעינייך?

האי של סופיה, לדוגמא זה ספר נפלא. יש בו תמצית של מציאות היסטורית שאני נורא אוהבת. זה ספר המדבר על מחלת הצרעת ומצורעים, ועל המציאות שלהם שעוקבת אחרי המשפחה לאורח דורות. אגב בגלל זה קוראים לי עבריינית, כי אני אוהבת את העבר.

אז אם נחזור מהעבר לימנו ולעתיד, את מלווה את עולם הספרים כבר כמעט 40 שנה, מה יקרה עם הספרים בעתיד?

הספר לא יעלם לעולם. גם היום סטודנטים ותלמידים צריכים להגיש עבודות וסמינרים והם צריכים להשתמש במידע שיש בספרים.

אבל הכל יהיה על המחשב?

אני יודעת שתלמידים היום מעתיקים מידע מויקיפדיה, ולצערי זה תעודת עניות לפדגוגיה כיום שיש מורות שמקבלות עבודות כאלה ולא בודקות את מקורות המידע של התלמידים. לתלמידים ולכיתות שמגיעות לכאן אני מעירה את תשומת ליבם שצריך לבדוק עובדות בספרים. אני לא רוצה שישמע ביקורת מצידי, אבל לצערי נראה לי שקצת מקלקלים את התלמידים ועושים להם חיים קלים, כי כאשר הם יגיעו למוסדות להשכלה גבוהה יהיה להם קשה להתמודד עם עבודות אקדמאיות עם לא יהיה להם בסיס איתן. לכן אני חושבת שתמיד יישארו ספרים גם כי אני לא מתחברת לספרים דיגיטאליים. ביום שילדים יעבירו דף במשיכת אצבע על הטאבלט שלהם, הם כבר לא יקראו בכלל.

באופן יחסי קוראים היום יותר או פחות?

קשה לי להגיד, כי אין לי מדדים, פעם היינו 2000 איש ביקנעם והיום זה עיר, אבל יש לנו ילדים צעירים היום שבאים ומחליפים ספרים של מדע בדיוני, פנטזיה וספרי אקשן. באופן כללי קוראים היום מדע בדיוני ופנטזיה, אנשים היום יותר רוצים לברוח מהמציאות. פעם גם לא היה הרבה מבחר של ספרי מד”ב, היה ז’ול וורן, אבל היום סופרים צומחים כמו פטריות אחרי הגשם.

בטקס מרגש, שהתקיים לאחרונה, במעמד ראש העיר סימון אלפסי, סגנו רומן פרס, מנהלת אגף החינוך סימה ניסלבאום, קודמה בתפקיד משה הראל, עובדות אגף החינוך, עובדות הספרייה, עובדי העירייה, ובני משפחה נפרדה יקנעם ממריאנה. אלפסי בירך את המנהלת על כך שהספרייה בניהולה זכתה לציון הגבוה ביותר בסקר היישובי שנערך לפני כחודשיים עם 96% של שביעות רצון התושבים.  לאחר הדברים צפו כולם במצגת תמונות משנות עבודתה של מריאנה בספרייה שהכינו עובדות הספרייה.

את בכלל עוד נהנית מלקרוא ספרים?

בטח, בעלי פעם אמר לי שנורא כיף לי שזכיתי לעבוד בעבודה שאני אוהב. אני אוהבת הכי לקרוא רבי מכר עולמיים וספרים ישראלים כי יש לי קרבה אליהם. אין דבר כזה שיצא ספר ישראלי ואני לא קראתי אותו מאחר ואני צריכה להחליט האם גם להביא אותו לספרייה. אבל שחא יחשבו שקראתי את כל הספרים בספריה, קריאה זה בשביל ההנאה כמו סרטים והצגות. אני למשל לא אוהבת לראות סרטים בטלוויזיה כי אין לי הנאה מזה, סרטים זה בקולנוע עם כל ההנאה שמסביב. 

מה לגבי סרטים שעשו על ספרים?

אני רואה רק אחרי שאני קוראת את הספר.

זה לא הורס לך לפעמים?

לא זה שונה. אם זה מביא חשיפה ליותר אוכלוסיה, ואחר כך באים לבקש ולקרוא את הספר, זה טוב. פעם באמת אנשים קראו ספרים והיו רצים לראות את הסרט לבדוק שמה שדמיינת זה ככה נראה,  אבל כיום יש פעולה הפוכה, בשנים האחרונות אנשים רואים סדרות בטלוויזיה ובעקבות זה באים לחפש את הספר שישלים להם פרטים.

את יכולה להגיד מה ה טופ 5 שלך?

אין לי, קשה לי, זה כמו לשאול מלחין איזה שיר הוא הכי אוהב. הכי חשוב לי זה שלמדתי משהו מהספר.

יש ספרים שקראת יותר מפעם אחת?

כן, בגיל 17 קראתי את “כמעין המתגבר” של איין ראנד, אז כל הזמן דילגתי על כל האפיזודות הפסיכולוגיות, וקראתי אותו שוב בגיל 33 ואז קראתי הכל מהתחלה עד הסוף והבנתי את היכולת ללכת עד הסוף עם מה שאתה מאמין ב, בגלל זה גם הצלחתי להביא את הספרייה שלנו למה שהיא כיום.

קרה פעם שהפסקת לקרוא ספר באמצע?

כן, בניגוד להצגות שאותם אני תמיד רואה עד הסוף, קרה לי שהפסקתי לקרוא ספר באמצע. בדרך כלל אני קוראת חמישים עמודים ראשונים ואם אני לא נהנית אני מפסיקה, אבל היו מעט מאוד מקרים כאלו. לאחרונה לקרוא באמצע את “50 גוונים של אפור”, זה סתם פורנוגרפיה של אישה מתוסבכת. אין לי בעיה עם סצנות מין בספרים, אבל לבסס ספר שלם על זה? בעייני זאת סיפרות קלוקלת. אבל פעם גם דני דין וקופיקו נחשבו לספרות קלוקלת, והיום עם יבוא הורה ויגיד לי שזה מה שהילד אוהב, אז אני מעודדת אותו שימשיך, העיקר שהוא קורא ונהנה.

אז איך הייתה ממליצה להורים לשכנע את הילד לקרוא?

לא לשכנע, לא בדיבורים. ילד מגיל 0 הוא מחקה את ההורים ואת מי שבסביבתו, אם ההורים יניחו ספר ליד המיטה שלהם ואם הם יקפידו לקרוא לילד עשרים דקות לפני השינה, הילדים פשוט יחקו את ההורים. אני אומרת שאנחנו קיר והילדים הם פלסטלינה שאפשר לעצב.

לסיום המלצות על ספרים אחרונים שקראת?
בטח אני ממליצה על חוטים מקשרים, ספרה השלישי של ויקטוריה היסלופ, ועל הספר החדש של רם אורן – כבשה שחורה. בספרים האחרונים שלו הוא נורא מסחרי, אבל אין לו ספר שדומה שקודמו, כל פעם הוא כותב על תחום אחר ואני אוהבת את זה. להורים צעירים הייתי ממליצה על הספר של מיכל דליות.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter