באנר עליון
באנר עליון

המפקדים החדשים בצה”ל

המפקדים החדשים בצה”ל

השבוע צוערים רבים עמדו על רחבת המסדרים וקיבלו את דרגות הקצונה. ובנוסף, סיימו את השלמת הקצונה החיליתהצוערים הגיעו ממקומות שוניםחיל התותחנים, חיל השיריון, חטיבת הנחל ופיקוד העורף אך לכולם דבר משותף: תחושת השליחותהאהבה למדינה, הערכים והחינוך.

יועד עוז מהיישוב טלאל במשגב מסיים השבוע את ההשלמה החילית של קורס קציני תותחנים, ויהפוך לקצין לוחם בחיל הטורקיז.

יועד התגייס במרץ 2016 להיות לוחם בחיל התותחנים. הוא לא הגיע לחיל במקרה: גם אביו ודודו שירתו בחילאביו היה קצין חימוש, ודודו היה לוחם.
דרכו בחיל הייתה סלולה לקורס קצינים: “התחלתי טירונות בגדוד נמר 405, וההתחלה הייתה טובהגם החברים וגם המפקדים היו מאוד איכותיים והטירונות הלכה טוב. משם המשכתי לאימון מתקדם, והייתי משנה טכניכמו המוח של הסוללה, מפקד על התומתים ןמחליט מתי ומה לירות. בהמשך אמרו לי שאני יוצא לקורס מפקדים, והציעו לי בסופו להיות מפקד בתומתים, ממש התלהבתי מהרעיון, הלכתי על זה וכאשר סיימתי את הקורס שירתי תקופה כמפקד, עד שיצאתי לקורס קצינים בבהד 1″.
השבוע יועד סיים את קורס הקצינים אחרי שעשה מסלול ישיר של שנה ושמונה חודשים. מסלול הקצונה בחיל התותחנים מתחלק לשני חלקים: בחלק הראשון הצוערים עוברים קורס בבית הספר לקציניםבהד 1. בשלב זה הם לומדים איך להיות קצינים קרביים בצהל. בסיום שלב זה, הצוערים מקבלים סיכת ממ בטקס מרגש, וממשיכים להשלמה חילית בבסיס שבטה, בסיס האם של החיל. בסיום שלב זה הצוערים חוזרים לבהד 1, לטקס בו הם יעמדו על רחבת המסדרים המפורסמת, ויקבלו סוף סוף את דרגות הקצונה. בסיום קורס הקצינים, יועד מיועד לשמש קצין קישור בחיל.
השירות בחיל התותחנים הביא איתו חוויות רבות עליהן יועד מספר: “קודם כל, התגייסתי עם חבר טוב, אנחנו מכירים מגיל 3 והדרך שלנו לעולם לא נפרדהמכיתה אועד כיתה יב למדנו ביחד, ואפילו כשסיימנו בית ספר התגייסנו יחד לתותחנים. אני מסיים עכשיו את ההשלמה והוא נמצא בשלב הראשון של קורס קצינים, בבהד 1″.
בחיל התותחנים נמצאים האנשים האיכותיים ביותר: “תמיד נהניתי מהאנשים האיכותיים בחיל, ומעבר לזההכלים העוצמתיים שלנו. מאוד רציתי ללמוד את הכלים ולא משנה מה, תמיד אפשר ללמוד עוד. חווית השירות שלי היא משמעותית מאוד וממצאה ואני נהנה מכל רגע“.
תמיד ידע שיהיה קצין: “כבר מגיל 9, אם היית שואלת אותי מה אני רוצה לעשות בצבא, הייתי אומר לךקצין לוחם‘. זה שירות שנראה לי משמעותי מאוד, ולתת מעצמי. אני יודע שאני הולך לתרום המון ולהתפתח. כשהתגייסתי הייתי כמו ילד וכל יום אני לומד ומגלה דברים חדשים. משהו שלמדתי זה גם כשקשה לומדים המון“.


שיראל פרגר (21) ממגדל העמק גם הוא יעמוד על רחבת המסדרים המפורסמת בבית הספר לקצינים ויקבל את דרגות הקצונה.

שיראל למד בתיכון רוגוזין בעיר מגוריומגדל העמק, והרחיב מגמות פיזיקה ומחשבים. בתקופת לימודיו הוא אף הקים את הסניף של תנועת ביתר במגדל העמק. “הקמתי את הסניף בעיר והדרכתי שם חמש שנים. כאשר סיימתי את לימודי בסוף יב יצאתי לשנת שירות בתנועה, והייתי חלק מגרעין קטן ומשפחתי“, הוא מספר. במסגרת שנת השירות, שיראל היה מפקד מעוז באר שבע, והיה אחראי על שני בתי ספר בעיר. שיראל ליווה את התלמידים, העביר להם פעילויות והדריך את בני הנוער בעיר. “כשסיימתי את שנת השירות חתמתי על גרעין נחל והתגייסתי לגרעין נחל של הנוער הלאומי ביתר לגדוד 50″.
כבר מההתחלה היה מצטיין: “עשיתי הכשרה של טירונות ואימון מתקדם בבסיס האימון החטיבתי של הנחל. הייתי חריג בפלוגה שלי להקצאה מוקדמת לקורס מכים, ולאחר הקורס חזרתי לבאחהפעם בתור מפקד על טירונים. התפקיד היה מאתגר ורציתי לשנות את התפיסה של הנוער ולצאת לקצונה. אחרי ארבעה חודשים בתור מפקד יצאתי לקורס קצינים בבהד 1.
הגדוד ממנו שיראל מגיע הוא גדוד 50 בחטיבת הנחל, והגדוד מיוחד בשל היותו גדוד המשלב בני גרעינים. “לגדוד אווירה מיוחדת ושונה“, שיראל מספר, “השילוב של בני הגרעינים באוכלוסיה כוללת שמתגייסת לצבא, בין תרבויות ותפיסות עולם שונות, בין חברה שעשו שנת שירות או מכינה ועשו גרעיני נחל, וחברה שלא הגיעו לגרעיני נחלכולם בולטים ברצון לשאת את הארץ, ביכולות הפיקודיות שלהם ובהובלה החברתית. הגדוד מאפשר יד רחבה ואני מאמין של המפקדים בו, זה מה שמיוחד בגדוד שלי“.
לשיראל חשוב להעביר מסר למתגייסים: “שיהיה לכם המון בהצלחה, תעשו את המקסימום ותרגישו משמעותיים. תדעו שאתם במקום הכי קריטי, ושכל אחד ישאל את עצמו למה הוא מסוגלולפי התפיסה הזו ילך. תיכנסו עם חיוך לכל תפקיד. משהו שלמדתי בצבאחברה שמרגישים עם עצמם רצון להתפתח יבינו שזו הפלטפורמה לממש את הפוטנציאל שלהם. תמיד תזכרולא רק שהמדינה צריכה אותנו, אנחנו צריכים את המחויבות הזו. תמיד להבין בשביל מה אנחנו נלחמים“.


לאחר הצבא שיראל רואה את עצמו ממשיך בעשייה המבורכת והוא מתכנן לעסוק בהתנדבות ועבודה עם נוער. הוא עדיין לא יודע איך ומה, אבל ברור לו שתחום החינוך זה התחום בו יעסוק.

הצוער בניה שרלו נולד וגדל באפרת.  הוא השתתף באינספור ארגונים ופעילויות התנדבותיות וחברתיות,  עד שבחר להתגייס לחיל השריוןבעקבות אביו. גם הוא יעמוד על רחבת המסדרים לצד חבריו, יקבל את דרגות הקצונה ויהיה קצין שריון.

בניה שרלו נולד והתחנך באפרת, ובתקופת לימודיו לקח חלק בתנועות הנוערבני עקיבאו-‘אתגרים‘,  והתנדב בתנועתשלווה‘ – תנועה לילדים עם תסמונת דאון.  בניה התנדב גם בסוכנות היהודית ושיחק כדורסל בקבוצה המקומית.  כאשר סיים את לימודיו,  בניה דחה את גיוסו ולמד שנה אבישיבה: “למדתי שנה בישיבתמחניים‘,  ישיבה שהלימודים בה כוללים לימודי קודש וחול,  ואז הגעתי לשנה בבמכינה הקדם צבאיתעין פרת‘.  בסוף המכינה טסתי לסמינר שארך כחודש,  בו השתתפו אנשים מכל העולם.  הסמינר היה מדהים ומלא תרבויות שונות“. 
בסיום הסמינר, במרץ 2016, בניה התגייס לחיל השריון. “עשיתי טירונות ואימון מתקדם,  המשכתי משם לקורס מפקדי טנקים,  וישר משם יצאתי לקורס קצינים.  המסלול נקראמסלול כוכבים‘,  והוא מסלול ישיר לקצונה“, בניה מספר. 
קורס הקצינים של חיל השריון בנוי משני שלבים  השלב הראשון הוא, קורס קצינים יסוד בבית הספר לקציניםבהד 1. כאשר, צוערי השריון מסיימים שלב זה ומקבלים את סיכת הממ,  הם ממשיכים להשלמה חילית בבסיס שיזפוןבסיס האימונים החילי,  שם הצוערים לומדים להיות קציני שריון. לאחר כשלושה חודשים נוספים הם חוזרים לטקס מרגש ועומדים בשנית על רחבת המסדרים בבהד 1, ומקבלים יחד, עם חבריהם מחילות היבשה את דרגות הקצונה.  לאחר שבניה יסיים השבוע את ההשלמה החילית ויהפוך קצין, תפקידו יהיה ממ טירונים. 
מאחורי הגיוס לשריון הייתה סיבה: “אבא, שלי היה שריונר.  הוא התגייס בשנת 1971 לחטיבת הנחל ובמלחמת יום כיפור הוא גויס מחדש לשריון.  חברים רבים שלו נהרגו בקרבות,  וגם דוד שלי נלחם יחד איתו בחטיבה 188. יש שתי חוויות שאני זוכר מהילדות שלי: שיחקתי במחסן ומצאתי פח שמן שזרקתי.  אבא שלי מאוד התעצבןהוא אמר לי שזה היה פח שמן של הטנק שלו שהוא שמר,  והוא אמר לי שזה הדבר היחיד שנשאר לו מהמלחמה.  החוויה השניה שאני זוכר,  היא שאבא שלי לקח אותנו לבית קברות והראה לנו קברים.  הוא הסביר שהקברים הם חלק מהחברים שלו מהמחלקה.  חשבתי לעצמי שמחלקה זה 40 חברה ואז חשבתי על כך שבשריון נחלקה מורכבת מ-12 חיילים,  ספרתי את הקברים וגיליתי והוא ועוד מעט חברה היחידים מהמחלקה שנשארו מהקרב,  ואז החלטתי להתגייס לשריון.  אף אחד מהאחים שלי לא התגייס לשריון,  זה היה קשה מידי לאבא שלי אבל החלטתי שאני אעשה את זה ואתקרב אליו, וגם התעניינתי בשירות בשריון“. 
אירוע מכונן: “ביום הזיכרון עמדנו ליד, קברים של לוחמים מהחטיבה שלנו – 188, ואז פתאום מישהו זקן עצר אותי,  ראה את התג ואמר שהוא ממש מתרגש ובוכה לראות אותי עם התג.  מסתבר שהאיש הזה היה בחטיבה  בתקופת מלחמת יום כיפור,  והבן שלו היה בלבנון השהיה ונהרג.  הוא לקח אותי לבית שלו והראה לי תמונות.  חוץ ממני היו שם לוחמי עבר  מהחטיבה,  והוא סיפר לנו על תקופתו.  משהו שאמר שלא אשכח הוא שהוא שמח לראות חיילים וקצינים שהולכים עם תג החטיבה ושהחטיבה לא נמחקה ביום כיפור ושלוחמיה חזקים.  כל הסיטואציה הייתה לי מאוד מרגשת והיא מראה את המשפחתיות המאפיינת  את החיל“, בניה מספר

התגייס בעקבות אבא: “בתחילת השירות שלי אבא שלי לא דיבר איתי על הצבא יותר מידי.  בסוף הטירונות הוא הפתיע אותי בסוף מסע הכומתה,  והעניק לי את הכומתה השחורה שלו“.

בניה מסכם במסר למתגייסים לחיל השריון:
אתם הולכים להגיע למשפחהשל צוות, של מחלקה ושל טנק. תעבדו קשה ותחוו אתגרים, תקבלו סיפוק ותהיו לצד אנשים שילכו איתכם לכל החיים. אתם תלמדו מהי רעות, מהי אחוות לוחמים, איתנות, מקצועיות, עבודה שחורה והרבה גאווה.  אתם מגיעים למשפחה עם היסטוריה מפוארת לחיל שמחזיק את הגבולות ותופס את הקווים החמים בתוך המדינה. אל תתנו לאנשים שראייתם קצרה על חיל השריון להשפיע עליכם“.

נוסף ללוחמים נביא את סיפורה המיוחד, של סגם אסתר רז אשר סיימה את קורס הקצינים בפיקוד העורף:

הכירו את סגם אסתר רז, בת 19 וחצי מחיפה, שנלחמה בכל כוחה, לא וויתרה והצליחה לצאת לקצונה, על אף הקשיים בדרך.

סגם אסתר, מתגוררת בחיפה עם אמה אחותה וסבתה.

משרתת כקצינה במדור אופרטיבי במפקדת פיקוד העורף. ואת מסלול סיימה קורס קצינים ביום חמישי האחרון, לאחר כחצי שנה אינטנסיבית ומשמעותית.

אסתר למדה בתיכון חוגים בעיר, הרחיבה מדעי החברה וגיאוגרפיה. בזמן התיכון אסתר מספרת : “אני אוהבת לרקוד ולשיר, הייתי בלהקת נוער של נווה יוסף ״שילבים קוליים“, שאף ייצגה את ישראל בלונדון“. בנוסף לזה הייתה מדריכה בצופים ותקופה זו היוותה חלק מאוד משמעותי בחייה.

על תקופת הילדות מספרת אסתר:

גדלתי בשכונת חטיבת כרמלי שבחיפה, גרתי עם אמי אחותי וסבתי. הוריי התגרשו כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך, והיה קושי גדול בכל העניין . קושי לאמא בעיקר לתפעל את הבית ולפרנס אותנו. היא ויתרה על המון דברים בשבילנו (בשבילי ובשביל אחותי), אם זה בריאות, חינוך, אוכל וכל דבר שנראה לך הגיוני ומובן מאליו. אישה חזקה מאוד. שתמיד דחפה אותי לשאוף קדימה וההצלחה שלי זה בעיקר בזכותה , בזכות האמונה שלה, ההשקעה והנתינה שלה בי מה שמאוד לא מובן מאליו בייחוד במצב המסובך. היא נתנה לנו להרגיש ששום דבר לא חסר ושהכול תחת שליטה ואין עוד נשים כאלה שאני מכירה“.

שבועלאחרשסיימהאתהתיכוןהתגייסהאסתרלצבא. היא הגיעה לחטיבת החילוץבהד 16 , עשתה הכשרה של טירונות 02 ועבורה הייתה זו חוויה מדהימה. “כבר אז ידעתי שאני רוצה לצעוד במסלול הקצונה ובשיחה שלי עם המ״מ בטירונות גם הבהרתי לה זאת“.

עם סיום הקורס שובצה כמדריכת אוכלוסיה לשעת חירום במחוז חיפה. “ידעתי מיד שזה התפקיד עבורי כי מדובר בהדרכה. ראיתי את עצמי ממשיכה שם, “הגעתי לזרועות של מפקדת מסורה, אכפתית, דואגת ומדהימה בכל מובן המילה, שהמשפט הראשון שלי איתה היה ״אני רוצה לצאת לקצונה״ מספרת אסתר, “היא ישר חייכה ואמרה לי שאין בעיה ושהיא תעשה כל מה שהיא יכולה“.

אולם זה לא היה פשוט, שכן אסתר היא חריגת נתונים. מאותו הרגע שבה הודיעו לה על כך, אסתר החליטה לא לוותר על החלום להיות מפקדת בצהל ולהילחם עד שתצא לבהד 1.

היא הגיעה לשיחה אצל מפקד המחוז והסבירה לו את הסיבות שבגללן רוצה להיות קצינההוא שאל אותי אם יש סיבה שהנתונים שלי נמוכים והסברתי לו שבמהלך המבחנים שלי היו שיפוצים בלשכת גיוס וזה היווה לי קושי בלהתרכז. הוא הבין את המצב שהמבחן היה סוג של בעיה“.

המפקדת של אסתר לא נחה ולא ויתרה והשיגה לה וועדת חריגים .

הגעתי לוועדה ונתתי את כל כולי בראיון והסברתי את כל מה שאני חושבת וכל מה שאני מרגישה ולאחר שבועיים התקבלה תשובה שעברתי את ועדת החריגים. כל כך התרגשתי וממש שמחתי לא הבנתי כמה זה חלק מינורי בתהליך“.

לאחר מכן החלו הכנסים לקראת היציאה לבהד 1 והיה סינון משמעותי של אנשים במהלך הכנסים וההכנה לקצונה . הבנתי שהסיכויים לא לטובתי בשום צורה וכמובן מסיבות של תקניםמתוך 17 חריגים היה תקן אך ורק ל2 חריגים“, מספרת אסתר, “הדבר היחיד שאמרתי לעצמי זה שאניאשקיע כמיטב יכולתי ואתן מעצמי את כל כולי, לא מנסה להצטייר כמישהי אחרת ומי שמכיר אותי גם יודע זאת“.

לאחר ששבוע ההתנסויות הראשון הסתיים, המגד החל לעשות ראיונות. “הרבה לא התקבלו, כל פעם נכנס מישהו אחר, ואז הגיע תורי. רציתי את זה מאוד והפחידה אותי המחשבה שלא אעבור“. היא ממשיכה, “נכנסתי לחדר ואז המגד אמר לי שהוא מרוצה מהעבודה שלי ושהצבתי רף גבוה, הוא איחל לי בהצלחה בבהד 1 אמר שנתראה בהשלמה. הייתי מאושרת, בהלם טוטאלי והודיתי לו. משם הבנתי וידעתי, שאם רוציםהכל אפשרי!”.

אסתר הגיעה לבהד 1 , התחילה את קורס הקציניםשהיה עבורה חוויה מאתגרת ומשמעותית מאוד שמעניקה כלים חשובים לחיים. גם ההשלמה החיילית הייתה חוויה מעצימה שלטענתה לומדים בה הרבה על האדם עצמו.

אני שמחה שיצאתי לקצונה וניתנה לי ההזדמנות והזכות להוכיח שאפשר, אני בתור קצינה יכולה להעיד שאני אעשה כל שביכולתי לתת מענה מספיק לחיילי ואנסה להשפיע עליהם ועל המערכת כולה כמה שרק אוכל , אתן מעצמי את המאה אחוז והמעבר לו כדי שאני אוכל למנף את התחום שאעסוק בו ושחיילי יעסקו בו“. קריירה צבאית אסתר שוקלת בחיוב.

  • המפקדים החדשים בצה”ל
  • המפקדים החדשים בצה”ל
  • המפקדים החדשים בצה”ל

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter