באנר עליון
באנר עליון

האמא של החיילים

האמא של החיילים

סא”ל לני מילוא זכתה לכינוי האמא של החיילים בזכות האכפתיות והדאגה לחיילים בצה”ל הן בתפקידה האחרון כקצינת פניות חיילים והן בתפקידיה הקודמים. לרגל פרישתה מצה”ל תפסנו אותה לשיחה על השינויים שעברו על הצבא, ד”וח לוקר והמעבר לאזרחות.

סא”ל לני מילוא, תושבת רמת ישי, עתידה לסיים בקרוב את תפקידה כקצינת פניות הציבור, תפקיד משמעותי ומיוחד, לאחר שלוש שנים מלאות בעשייה. במסגרת תפקידה, היא שימשה כמעין “אם החיילים”, כשהתייחסה לכל פנייה באופן אישי ובזכות התעקשותה ומחויבותה לתפקידה, הצליחה להוביל לשינויים רבים בצה”ל. דוגמא אחת לאותם השינויים היא אופן הטיפול בחיילים טבעונים, המאפשר להם את מגוון התנאים הנדרשים לשירות משמעותי תוך שמירה על זכויותיהם.

מילוא מספרת על שינויי התפריט שנעשו לטובת הטבעונים:”תפקיד קצינת פניות הציבור הוא תפקיד שצובר המון ידע. הפניות שמגיעות לכאן מלמדות הרבה על הצבא, על המגמות ועל דברים שאפשר לשפר בצבא. הנושא של הטבעונות הוא לא רק נחלת הצבא, זוהי תפיסה שתפסה תאוצה בחברה הישראלית והצבא הוא בבואה של החברה. התחילו להגיע אלינו כל מיני פניות מטבעונים שנגעו לא רק לאוכל. וזה בדיוק תפקידה של קצינת פניות הציבור, לקחת פניה פרטית ולהפוך אותה לעשייה מערכתית. אז מאחר שראיתי שהפניות הללו עולות, ולעומת זאת הפקודות והנהלים בצבא לא מותאמים, החלטתי לפעול בנושא. יש לא מעט גופים בתוך הצבא שהנושא נוגע להם מפני שיש השלכות גם לביגוד, הנעלה ודמי כלכלה. לדוגמה, נכנסו לאחרונה לצה”ל נעליים אדומות העשויות מחומר דמוי עור, מכיוון שחיילים טבעונים ביקשו זאת. זו ממש מהפיכה בצבא”. לדברי מילא, זה בדיוק תפקידה של קצינת פניות הציבור, להשתמש בפניות על מנת לשפר תהליכים בתוך הצבא ולהפיק לקחים.

בכל בוקר, כשסא”ל מילוא יוצאת לצבא, היא משאירה מאחוריה שלושה ילדים. היא התגייסה בשנת 1989, מה שמאפשר לה לערוך השוואות בין החיילים של סוף שנות השמונים לחיילים של היום: “בדרך כלל אומרים שהדור של היום הוא דור פחות טוב, יותר נהנתן ויותר חשובה לו הנוחות והכדאיות של הדברים, אבל מנקודת מבטי הדברים הם שונים. נכון שכשאני התגייסתי לא שאלנו יותר מדיי שאלות והמנילה לא הגיעה אלינו מבעוד מועד. התגייסנו ואמרו לנו ללכת ימינה או שמאלה והלכנו מפני שהיתה לנו תחושת שליחות, ואילו היום כל הנתונים נשלחים אל המלש”בים מבעוד מועד. זה דור דעתן שחשוב לו למצות את הכישורים והיכולות שלו אבל חד משמעית, זה דור שרוצה לעשות יותר. יש לא מעט אנשים שחושבים שהפניות שמגיעות אלינו, הן בעיקר של חיילים שרוצים לעשות פחות ולהיות יותר קרובים לבית וזה ממש לא נכון. מגיעות אלינו אלפי פניות מחיילים ומלש”בים ורובם רוצים לעשות יותר. זה דור אחר שיש לו חוזקות אחרות ומניעים אותו דברים אחרים”. מילוא נותנת דוגמה דווקא מהתנהלות ההורים “כשאני התגייסתי, הייתי מתקשרת לאמא שלי מטלפון ציבורי ואומרת לה שאני מגיעה, היום אנחנו מקבלים פניות מהורים שדואגים לילדם מפני שלא שמעו ממנו שעה. יש פניות בסגנון “הוא אמר לי שהוא בדרך ולא שמעתי ממנו כבר ארבעים וחמש דקות אז איפה הוא?” . זה חלק מהמגמות והשינויים שחלו בחברה הישראלית בשני העשורים האחרונים” לטענת מילוא גם האזרחים וגם החיילים הם מאוד אכפתיים “כשסיכמתי את מבצע ‘צוק איתן’ זה היה מדהים. אלה היו חמישים ימי לחימה עם חמישים אלף פניות, שהיוו קול רחב וחד משמעי של תמיכה, התנדבות ותרומה, וזאת על אף הלחימה הלא פשוטה שהיתה. זה לא קורה רק במצב חירום, אנחנו רואים אכפתיות של הורים ואזרחים מדיי יום”

איך באמת מתמודדים עם המעורבות הגדולה של ההורים?

המעורבות של ההורים והעוצמה שלה הן הרבה יותר גבוהות ממה שהיה בעבר וזה לא רק בצבא, אנחנו יודעים שזה קורה גם בגן וגם בבית הספר, היום ההורים מעורבים יותר. פעם היו חיילים ששירתו וההורים שלהם לא ידעו כלום. מבחינתם הילד הלך לצבא וחזר לחופשות. היום רוב ההורים הם אנשים ששירתו ולפעמים עדיין משרתים בקבע או במילואים, הרי הצבא והחברה הישראלית שזורים זה בזה. לכן הקול שיוצא מההורים הוא “אנחנו שירתנו ואנחנו יודעים מה קורה אז אל תספרו לנו סיפורים”. ההורים היום יותר חרדים לשלום הילדים אבל מצד שני הם מכפיל כוח. המפקדים רותמים את ההורים אם באמצעות זה שלהורה יש את מספר הטלפון של המפקד, אם באמצעות ימי הורים ואם באמצעים אחרים. זה מאפשר להם לדעת בדיוק מה עובר על החייל, מה קורה בבית שלו ובאיזה מצב הוא נמצא

ואיך מתמודדים עם אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך?

בתפקיד שלי ההתמודדות היא לא שונה באופן מהותי. תמיד היו אוכלוסיות כאלה בחברה הישראלית ותמיד היו אוכלוסיות כאלה בצה”ל. בכל הנוגע לאוכלוסיות האלה, הצבא לא מחכה לטענה, לפניה או לקושי של עולה חדש, חייל מהעדה האתיופי או חרדי, הצבא הקים גופים תומכים עבור האוכלוסיות הללו שמלווים אותם מטרום הגיוס. אנחנו עובדים עם הגופים הללו בשיתוף פעולה ולכן מבחינתנו אין טיפול מיוחד באוכלוסיות הללו. בזמן האחרון אנחנו דווקא מקבלים הרבה פניות מחרדים עם בקשות ושאלות לגבי כל מיני אתגרים שיש להם בשירות ובהחלט יש עליה חדה בפניות מהמגזר החרדי, מה שלא היה לפני שנה.

מילוא שימשה, בין השאר, כקצינת שלישות, ראש צוות סדיר בנציב קבילות החיילים וראש מנהל קצינים במחלקת הסגל. תפקידים אלו הינם תפקידים משמעותיים ובעלי השפעה רבה על המשרתים בצה”ל. היא בעלת תואר שני בניהול מערכות בריאות ותואר אקדמאי מוסמך בחינוך. “תפקיד קצינת פניות החיילים הוא תפקיד שממצה את כל הכישורים וכל היכולות שלי גם כמפקדת וגם כבת אדם. כל הערכים שאני מאמינה בהם: אנושיות, מקצועיות, חמלה, אכפתיות וערבות הדדית. בתפקיד הזה יכולתי להטביע את חותמיזה תפקיד שבו אפשר לתת בלי סוף עבור הורים ועבור חיילים.

לני ששימשה בין היתר גם כראש צוות בכירה בקצין קבילות החיילים, וכקצינת מקא”מ כך שנושא החינוך אינו זר לה, מה גם שהיא בעלת תואר ראשון בחינוך ובוגרת התכנית לפיתוח מנהיגות חינוכית במנדל “העיסוק באוכלוסיות מיוחדות בצבא והעיסוק בנושאי חינוך ונורמות התנהגות בצבא היו מאוד משמעותיים בשרות שלי. אין לי ספק שאמשיך לעסוק בחינוך, חברה, או חינוך לא פורמלי”

שני נושאים שהכניסו את צה”ל לעין הסערה בתקופה האחרונה הם פרשת ההטרדות המיניות של המג”ד מגבעתי ודו”ח לוקר שדיבר על שינוי מודל הקבע ומילוא מתייחסת גם אליהם: “אני לא יודעת איך זה נראה מבחוץ אבל הצבא עוסק בנושא ההטרדות המיניות בצורה מאוד אינטנסיבית. במשך כל השנים ובטח בעשור האחרון, יש בצבא המון הסברות ותכניות מניעה. מדברים על זה ומוקיעים את זה, אני לא מרגישה שיש איזו שהיא התמוטטות מוסרית בנושא הזה. כמובן שיש מקרים בעייתיים והצבא ידע לטפל בהם בצורה מהירה וחד משמעית” לגבי דו”ח לוקר אומרת מילוא “הצבא נמצא כבר עכשיו בתכנית קיצוצים והוא מפטר לא מעט אנשי קבע. כמי שעסקה גם בנושא הפיטורין, אני יכולה לאמר שבניגוד למה שנראה מחוץ לצבא, בצבא לא מחכים להצעת חוק כזו או אחרת. בצה”ל כל הזמן מנסים להתייעל ולהתאים את הארגון כך שהוא יעמוד גם במשימות שלו וגם לתכניות ייעול. זה לא דבר פשוט, והרמטכ”ל הוביל תכנית קיצוצים עוד לפני כל הוועדות. כולם בצבא ידעו את זה והיו שותפים לכך, כשכל אחד נותן את דעתו לכך במעגלים שלו, על מנת שהקיצוצים יהיו במקומות הנכונים. הצבא מנסה לעשות את התהליכים הללו בצורה רכה וללוות את המפוטרים בצורה הטובה ביותר לאזרחות”

 את יוצאת לאזרחות, מהן התכניות שלך?

“השמים הם הגבול. כבר לפני כמה שנים הבנתי שלא משנה מה אעשה, זה כנראה לא יהיה רק משלח יד אלא גם שליחות, ואין לי ספק שיהיה לכך ערך מוסף בהיבט החברתי. אני מתכוונת להמשיך לעסוק בחינוך, חברה, המגזר השלישי והקהילה. כך שלדעתי אעסוק בהרבה דברים שעסקתי בהם בצבא”

את רואה את עצמך נכנסת לפוליטיקה המקומית או הארצית?

“אני לא יודעת אם אכנס לפוליטיקה המקומית אבל אני לא אומרת לעולם לא. אין לי ספק שאעסוק בחינוך ויכול להיות שבעוד כמה שנים אתמודד לתפקיד שהוא יותר רשמי. כרגע אני רוצה לעסוק בדברים אחרים וגם להתנדב בעמותות שונות”

 

 

 

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter