באנר עליון
באנר עליון
באנר עליון

באוויר, בים וביבשה

באוויר, בים וביבשה

לאורך כל השנה, הם מגנים על גבולות ישראל באוויר בים וביבשה.  לכבוד יום העצמאות ה- 68 פגשנו טייס, חובל ושריונר על מנת שיספרו על תפקידם בזרועות השונות: זרוע האוויר, זרוע הים וזרוע היבשה.  

השבוע חוגגת המדינה 68 שנה להקמתה. הרחובות לובשים כחול ולבן, הדגלים מתנופפים ברכבים ואזרחי ישראל ממלאים את הפארקים במנגל המסורתי. אך בתוך כל החגיגות כמעט וניתן לשכוח שיש מי שעמל כל השנה על מנת שנוכל לחגוג את קיומה של המדינה.

לכבוד יום העצמאות, פגשנו לשיחה קצינים מהזרועות השונות, האוויר, הים והיבשה על מנת לשמוע על שגרת יומם ועל האתגרים שבתפקידם. סרן ר’, טיס קרב בחיל האוויר. סרן אביהו בן הרוש, מפקד ספינת דבורה וסגן תומר פרידלר, מ”מ בחיל השריון.

המלאך שבין העננים

סרן ר'
סרן ר’. צילום דו”צ

בניגוד לסטיגמה הרווחת לפיה טייסים חולמים כבר ביום היוולדם על היום בו יענדו את הכנפיים, סרן ר’ מעולם לא חשב שיהיה טייס. “בהתחלה לא רציתי להתמיין לקורס, כי זה נפל על גיבוש לסיירות”, הוא מודה. “לבסוף החלטתי להישאר מכיוון שרציתי לחוות את עולם הטיסה וככל שעבר הזמן הבנתי שזה המקום הנכון עבורי ושאני כאן כדי להישאר”.

הוא גדל והתחנך במושב רמות השבים “שם הלב, משם כל הערכים והעידוד לצבא”, הוא מספר. “כל שבועיים הייתה שיחה בבית ספר עם מישהו לעידוד המוטיבציה לצבא. לכולם גם היה ברור שעושים אימונים אחר הצהריים”. לפני הצבא עשה שנת שירות בכפר הנוער כנות, שם עבד עם נוער בסיכון. “זהו כפר נוער חקלאי. היה שילוב של עבודה ברפת ובציפוריה, עם זמן אישי אחר הצהריים. אתה כמו אח גדול עבורם. בכל שבוע צוות של 669 בא לעבוד עם הילדים ואיתי, אז היה מעין שיתוף פעולה של הצבא איתנו. משהו במדים שנתן לנו המון כוח, זה היה מאוד משמעותי. יצא לי לחזור לשם עם מדים, כמובן שזה עושה אפקט יותר גדול”, הוא מתאר.

אביו שירת ביחידה מסווגת במודיעין עד גיל הפרישה, יחידה בה שירת כקצין גם אחיו הגדול. אמו שירתה בחיל הים. אחיו הקטן נמצא בתהליך המיון לטייס ולשייטת ואחיו הגדול לומד כעת מדעי הסביבה במכללת תל חי.

“הקצונה מאוד נפוצה בבית, מן הסתם היותו של אבא המון שנים בצבא תרם לרצון שלנו להישאר ולהבין את החשיבות. זה לא משהו שנאמר מפורשות בבית תלכו לקצונה, אבל זה משהו שגדלנו עליו. יש במשפחה דחיפה לשירות משמעותי”.

לאחר שנת השירות התגייס סרן ר’ לקורס הטייס שארך כשלוש שנים והוא מספר על שגרת יומו כטייס: “היום מתחיל לפני 7 בבוקר. מגיעים לטייסת ומתחילים תדריך. מיד אחרי ארוחת בוקר יש תדריכי מבנה של צוותים מצומצמים שיוצאים לטוס. אחרי 50 דקות באוויר חוזרים לנחיתה ומתחקרים”.

ערך מרכזי בחיל האוויר הוא עמידה ביעדים. “אורך התחקיר הוא כמו אורך הטיסה אם לא יותר. תחקיר קורה לפחות שלוש פעמים ביום, גם בלילה. בסיום היום, יש תחקיר יומי, שמסכם את כל היום. לומדים גם מהטעויות של האחרים וגם מהדברים הטובים”.

על חשיבות השירות הצבאי אומר ר’ “עבודת השימור לא פחות חשובה מעבודת ההקמה. הקיום של המדינה הוא לא טריוויאלי, למרות שזה נראה מובן מאליו. זו המחויבות שלנו בהיותנו חלק במדינה”, הוא ממשיך ואומר, “אני יוצא מנקודת הנחה שיש צורך להגן על המדינה, ואם זה לא יהיה אני זה לא יהיה אף אחד אחר”.

 

קצין בין הגלים

בגזרת הים פגשנו לשיחה את סרן אביהו בן הרוש, המפקד על ספינת דבורה בזירת אשדוד. בתפקידו הוא אחראי על תפעול אירועי השגרה והחירום בגבול הימי עם עזה, זירה מבצעית ואינטנסיבית מאוד. כל זאת, במקביל לפיקודו על חיילי הספינה.

סרן אביהו בן הרוש

סרן הרוש, בן 23 מחיפה, למד בבית הספר הריאלי שבחיפה ונהנה מתחביבים רבים: אומניות לחימה, ספורט ימי, טריאתלון, שחיה ונגינה על פסנתר. “בבית הספר הייתי חנון, הוא מספר. ” הייתי פעיל במסגרת התנדבות בית ספרית. אהבתי את הפעילות וראיתי בעבודה עם ילדים משהו חשוב. לאחר סיום התיכון ובתקופה שקדמה לגיוס, משך שמונה חודשים היה חשוב לי לתרום מעצמי ולכן התנדבתי במעון לילדים ובאריזות לנזקקי מזון ובשאר הזמן התאמנתי”.

על הבחירה בחיל הים הוא מספר “מאז ומתמיד אהבתי את הים, אבא שלי היה חובל ושירת בזרוע הים עד דרגת סגן אלוף. לכן זרוע הים הייתה מאוד נוכחת בבית”, הוא מציין. “היום, מלבדי, גם אחותי משרתת בה. כך, שאנחנו שלושה אנשים במשפחה שמדברים באותה השפה. דבר שגרם לנו להתקרב מאוד. לפני הצבא חשבתי מה באמת אני רוצה לעשות. תמיד אהבתי את הים ורציתי להגיע לחובלים כדי לפקד ולתרום מעצמי. כשהגעתי לקורס התאהבתי בחיל. בשלב מסוים במהלכו הבנתי שאני רוצה להגיע לפלגה 916, שהיא הכי מבצעית ובה העשייה הכי קשה, וחמה. יש לה אופי מיוחד מאוד שאין בשום מקום אחר”, הוא מספר בהתלהבות.

“אחרי קורס החובלים הגעתי לספינות הטילים אח”י סופה. מאד נהנתי בסט”ילים, שייטת 3. זה מקום אדיר אבל רציתי להגשים את היעוד שלי ולהפוך למפקד דבורה. לאחר חצי שנה היו מיונים ולשמחתי הגשמתי את החלום”. על האווירה במקום החדש הוא מספר: “האווירה מאוד קרבית ואינטנסיבית. יש הרבה תחושת משמעות בעשייה. האווירה משפחתית והתחברתי לזה מאוד מהר”.

“אני אוהב את הפיקוד על הספינה. אנחנו יוצאים לים בתנאים שאינם רגילים וקלים לכל אדם, יש מקרים בהם אני והצוות לבד בים ואני נדרש לקבל החלטות מבצעיות וחברתיות. התפקיד חשוב ודורש אחריות. זהו תפקיד שונה ומאד מהנה. אני נמצא בפלגת הביטחון השוטף מול חופי עזה. יש שם הרבה מימוש עצמי והמון עשייה מבצעית. זו חוויה מיוחדת”.

“אני מאמין שיש לנו זכות להיות בצבא. יש לנו מדינה, עם וארץ משלנו. בזרוע הים העשייה קשה ואינטנסיבית ויש הרבה דגש על ביטחון ושמירה על ישראל. אנו דואגים לביטחון שוטף בזירת עזה: מניעת התממשות איומים, מניעת הברחות, הגנה מפני מחבלים כאלה ועוד. העשייה מגוונת ומאד משמעותית”.

אביהו מספר גם על הקשיים “נכון, לצאת לים פעם אחר פעם זה לא קל. אתה נמצא במשך שעות בעמדות קרב. בגשם, ובחום, מאות שעות ים בחודש לכל אחד. אך מאידך, זו שליחות. ויש הרבה חיבור למשימה ומשפחתיות, הייחודית רק לצוותים בספינות. אחד מחזק ומרים את השני”.

 

האדם שבטנק

סגן תומר פרידלר. צילום דו”צ11

לבסוף חזרנו לאדמה מוצקה ופגשנו לשיחה את מפקד מחלקת טנקים, סגן תומר פרידלר. סגן פרידלר בן 22 מקריית ביאליק משרת כטנקיסט בצה”ל. לפני הצבא עסק בעיקר בספורט אקסטרים: סקייטבורד ואופניים ואף ניגן בגיטרה בהרכב בקריות הנקרא Sonority-” . הוא מספר על השילוב בין השניים: “כל חבר להקה היה גם רוכב אופניים כך שאחרי כל חזרה היינו רוכבים יחד על האופניים”.

הצבא התחיל במעבר חד עבור תומר. שבועיים בלבד לאחר הבגרות האחרונה הוא כבר מצא עצמו לבוש מדים ואוחז בנשק. “אחותי הייתה מ”כית. אבא שלי היה קצין בתותחנים, סבא שלי היה קצין בפלמ”ח ואמא הייתה בחיל החינוך”, הוא מספר על היסטוריה הצבאית במשפחה.

בהקצאה הראשונה של האימון המתקדם כבר יצא לקורס מפקדים (מכי”ם). “הייתי 8 חודשים מפקד בקורס מפקדים, זה נקרא גנן קמ”ט. במסגרת התפקיד הכשרתי מפקדים. זה מאוד מעניין ללמד אנשים לפקד. לכל אחד יש דרך אחרת, אינטרפרטציה אישית. גם לימוד הפן המקצועי לא פשוט. אני מלמד ילד לקחת טנק, לקחת צוות ועם המכונה הזו לצאת לקרב”, הוא מספר.

“מכאן יצאתי לקצונה, כיוון שרציתי להמשיך את השירות באופן יותר מאתגר. זה היה מבחינתי הדבר הנכון לעשות”, הוא מדגיש. “ההורים מאד תמכו. הם מאמינים שעלינו לתרום איפה שאפשר”.

 

חוויות מצוק איתן

ישנן חוויות מהשירות שפרידלר לא ישכח לעולם: “ברגילה שבין בה”ד 1 להשלמה החילית התחיל מבצע ‘צוק איתן’, הוא נזכר. “הקפיצו אותנו באמצע הרגילה, אבל בהתחלה לא הפעילו אותנו. הגענו לשיזפון להכין את הטנקים לצוותים שיצאו. יומיים לאחר מכן, כוח קטן הוקפץ. ישבנו וחיכינו שגם אנחנו נכנס. בשלב מסוים החזירו אותנו הביתה ורק חיכינו שיקראו לנו שוב”, הוא מספר. “בסוף זה קרה. חזרנו לשיזפון ומשם אמרו לי ולצוער נוסף שאנחנו הולכים להחליף שני מפקדים בצוות טנק. לאחר שהגענו לשטחי כינוס, עלינו לטנק של הסמ”פ, ופתאום אמרו לנו: עוד שעתיים מתחילים תנועה לגדר, תעלו על סרבלים. בדיוק לאחר שעתיים התחלנו תנועה. זה היה קיצוני במיוחד. לא באמת חשבנו שנכנס, אלא שפשוט נהיה בשטחי הכינוס. ההורים אפילו לא ידעו שנכנסנו, היינו בין הכוחות הראשונים שנכנסו פנימה”, הוא נזכר.

“היינו בפנים עד ליציאה הראשונה שארכה כ -24 שעות. אחרי יום חזרנו לשיזפון שם נפגשנו עם כל החבר’ה. זה היה מאד מרגש. כולנו ישבנו יחד וחיכינו להוראה להיכנס. וכך באמת היה, כל הקורס לחם במבצע, כל מחלקה נכנסה ממקום אחר, ובסוף כולם חזרו בחיים”.

אחרי שסיים תומר את ההשלמה הוא חזר לקורס מפקדי הטנקים בתור מ”מ, שם פיקד על שלושה מחזורים “כמ”מ לאחר לחימה ההסתכלות שלך הרבה יותר רחבה. אתה נדרש להתבוננות מעמיקה על איך אתה רואה את המפקדים לעתיד, על מה מקפיד מפקד בקרב, ועל איך הוא מתנהל. זה תקף גם בפאן המקצועי וגם בפאן הערכי”, הוא מדגיש “ברגע שאתה כמפקד, חווית על בשרך לחימה, אתה יכול להוות דוגמה ולשמש למפקדים לעתיד מקור ראשון לגבי הלחימה בעזה”, הוא מציין. “הצבא לומד בעיקר ממלחמות. המפקדים היום, הם הרבה יותר מקצועיים והרבה יותר מחוברים ללחימה המודרנית”.

לאחר מכן הגיע לשרת כמ”מ בחטיבה 188. תפקיד שע”פ סגן תומר הינו בעל מאפיינים שונים לחלוטין. “אם בקורס התמקדתי בהכשרת מפקדים, פה המשימה שלי היא בט”ש ושמירה על כשירות החיילים. שהם ידעו איך לשלב עבודה עם כוחות החי”ר ומהו הייחוד של הטנק”.

תגובות

תגובות

באנר לפוסט קטן

Related posts

באנר לפוסט גדול
  • Facebook
  • Twitter